עדי בעולם

כן, כי העוזרת הבריזה.

זו הייתה אמורה להיות הפעם הראשונה שהעוזרת הזו מגיעה אליי, וכיוון שכך גם נדחתה ארוחת הבוקר עם החברות (איריס - אני לא מבינה מה נהיה עם הבלבול שם - מצטערת), וגם השכמתי קום בשביל לסדר את הבית לפני שהיא תגיע (פולניה?? אני??).

ואז, שלושת רבעי שעה אחרי שסיימתי לאבק והיא כבר הייתה באיחור של חצי שעה, קיבלתי סמס שהיא לא תבוא.

במקור התיכנון שלי להבוקר היה שהיא תגיע, אני אעשה לה גרנד טור בבית עם דגשים איפה צריך לנקות במיוחד, אעמיד פנים שאני משגיחה עליה איזה חצי שעה, ואז אתחפף לבית קפה עד שהיא תסיים. במקום זה מצאתי את עצמי עם בית מג'ויף שבוע וחצי אחרי מעבר דירה. נאלצתי להודות לעצמי שאני חייבת לנקות.

אני מודה - אני לא כל כך טובה בלנקות, שזה אנדרסטייטמנט. ניקיון לוקח לי שלוש שעות לחדר, וגם אני וגם החדר נראים זוועה אחרי.  ופה יש לי דירה שלמה, כולל מטבח, אמבטיה ושירותים. אבל אני גם לא אוהבת לחיות בגי'פה.

אז הפשלתי את שרוולי המכנסיים ופצחתי בניקיון. שפכתי המון אקונומיקה (התחזית למחר: התקף אסטמה. פחח, למה מחר, כבר עכשיו אני נושמת כמו דארת' ויידר), גם על האמבטיה וגם על הכתמים השחורים האלה של הרצפה במטבח. רגע השיא ללא ספק נרשם כשהתרוממתי לקחת אוויר מהאקונומיקה באמבטיה ודפקתי את הראש חבל על הזמן בחלון של האמבטיה. מרוב הלם לא הצלחתי להחליט אם העיגולים השחורים האלה שאני רואה מול העיניים זה בגלל חוסר האוויר מהאקונומיקה או מהמכה בראש. זה היה השלב בו גיששתי את דרכי למטבח ושתיתי שתי כוסות מים בשביל להתאושש.

יש משהו מאוד מבאס בדירות תל אביביות ישנות. האמבט שלי בן כמה עשרות שנים. זה לא משנה כמה אקונומיקה אני אשפוך שם ואשפשף, לבן לגמרי הוא לא יהיה. אותו כנ"ל במטבח. הרצפה כל כך ישנה, שהיא לעולם לא תיראה נקייה באמת. במקום בו עמד התנור של הדיירים הקודמים היה כתם שחור כל כך גדול, ועכשיו יש שם כתם שחור פחות גדול.

שלוש שעות אחרי שהתחלתי בניקיון הבית נראה כאילו עבר עליו סופה קטנה. בסלון כתמי נעליים ופסי המגב, בחדר השינה שלוליות שאני מוכנה להישבע שלא היו שם כשאני גרפתי את המים החוצה. אבל נו, זה בטח נקי.

נתקלתי ביס סטארז 2 בעוד אחת מאלפי סדרות הספין של "חוק וסדר". הפעם היא נקראת "חוק וסדר - משפט וצדק". סידרה קצת מוזרה, יחסית ל"חוק וסדר". קודם כל הם ויתרו כמעט לגמרי על החלק המשטרתי, והרוב זה בבית המשפט. וחוץ מזה, רואים גם את הצד של הנאשמים - וידויים לסניגורים וכאלה, וגם את הדיונים של המושבעים.

אבל הקטע המגניב זה השחקנים. קודם כל בצוות הקבוע אפשר למצוא את בבה ניווירת', הלא היא לילית' מ"פרייז'ר", שמשחקת פה את התובעת הראשית. בשוטרים אפשר למצוא את קירק אצ'וודו, הלא הוא אלוורז המיוסר מ"אוז", ואת ג'רי אורבך, הלא הוא דיטקטיב בריסקו מהסדרה המקורית, שפה הוא בתפקיד משרדי אחרי שנפצע מירי או משהו כזה. בפרק שראיתי השופטת הייתה קנדיס ברגן, מרפי בראון בלשון העם, ועורכת הדין הייתה אנבלה סיורה, הלא היא המאהבת של טוני סופרנו, גלוריה מוכרת המרצדסים. עם כזה קאסט היה שווה לראות למרות האתגר לעקוב אחרי קו העלילה.

אני לא מבינה: יש בעיה בג'ימייל, או שכל החברים שזכו לקבל ממני אימייל בזמן האחרון פשוט לא טרחו לענות? הסידור הזה שאתם קוראים עליי בבלוג וככה מתעדכנים בחיי ואז לא טורחים לעדכן אותי בשלכם? לא משהו.

(יניב, אני רואה את הפרצוף המיתמם הזה).