עדי בעולם

הולכת לשלוח חבילה בדואר.

הפקידה: לאיפה החבילה?

היא מסתכלת על החבילה, רואה שכתוב בגדול Sweden

הפקידה: אה, סווידן, את שולחת חבילה לשוויץ.

בעקבות עונת השסק הביאו כבר כמה פעמים חברים לעבודה שקיות ענק של שסק מהעץ שבביתם. שסק זה משהו שלא אכלתי שנים (אין בשבדיה, לפחות לא שראיתי, אין לי מושג איך אומרים את זה בשבדית, אבל גם דוברי האנגלית לא שמעו מעולם על הפרי loquat). אניווי, זה היה התירוץ שלי ללמה אכלתי מהשסק הזה כמו חזרזירה מורעבת.

עד שבלעתי גלעין. גלעין גדול. המחשבה הראשונה שלי הייתה שהנה, הגיע יום מותי, וכמה לא אצילי זה להיחנק מגלעין שסק. המחשבה השנייה הייתה ההבנה שאני לא מתה, אבל זה כואב.

יותר לא אכלתי שסק.

התמכרתי לתמרי מג'הול. רצוי אורגנים. האלה של הרדוף מעולים. הבעיה היא שבינתיים מצאתי אותם רק בסופר של הסנטר, וגם שם כבר אזלו. אז אם אתם יודעים איפה עוד אפשר להשיג תמרים של הרדוף בתל אביב, נא פרטו וכו.

בינתיים קניתי על משקל ב-101 טעמים. טעים אבל יקר.

ונעבור להמלצות על מקומות בתל אביב: ישבתי עם גילה במקום שנקרא "ביסלע" ונמצא בבאזל במתחם. כמו ששמו מרמז, המקום מתמחה בכריכים פתוחים קטנטנים, חצי פרוסה או משהו כזה כל אחד. מיועד לאנשים שרק רוצים לנשנש משהו קטן ולא לאכול משהו גדול. כל פרוסה עולה חמישה שקלים, אז אם רעבים אפשר לקחת ארבע פרוסות בעשרים שקל. המגוון שווה: הכי אהבנו את הפרוסה המקסיקנית: גואקומלי, גבינת שמנת ומחית שעועית שחורה מתובלת מצוין. יש גם הרבה כריכי דגים, ויש סוגי גבינות (עיזים וכו) עם חצילים ושאר ירקות.

ביום שישי טיילתי עם ידידי עופר הבשלן. הופתעתי לגלות שבגן מאיר יש עכשיו בימי שישי יריד פרחים. דוכנים עם מגוון פרחים נאה, דוכן של משתלה ועוד כמה דוכנים לקישוט הבית עמדו שם, מתחת לעצים במזג האוויר הנעים.

ובסוף הגן גיליתי את פינת החמד הזו:

חבצלות, צמחי מים, מי היה מאמין שבאמצע תל אביב.

מהגן סחב אותי עופר למקום שמגיש מאפה הונגרי. אני מודה שלא התלהבתי. על אף שורשיי ההונגריים (היי סבא!) אני לא באמת מכירה את האוכל של העדה. ובכן, המקום נקרא קיורטוש, שזה שם של מאפה שבדרך כלל מוגש בירידים בהונגריה. הרעיון הוא כזה: לוקחים חתיכת בצק, מלפפים אותה על מעין מערוך שמן, תוקעים אותה בתנור ונותנים לה להסתובב שם על השיפוד ולהיאפות. כן כן, ממש כמו שוארמה. רק מתוק.

עוד לפני שתוקעים את השוארמה בתנור בוחרים מילוי. אנחנו בחרנו מילוי שוקולד וחלבה, אבל יש גם שוקולד לבן, ריבת חלב, המוני אגוזים ושטויות כאלה. אחרי שהשוארמה יוצאת מהתנור נותנים לבצק להתקרר קצת על המערוך, ואז מורידים אותו. מתקבל מאפה גלילי חלול מבצק ממולא, חם ומהביל, קראנצ'י מבחוץ ורך בצקי מבפנים. להתעלף.

מובן שהייתי סקפטית, אבל מתברר שאני הבחורה הכי לא מעודכנת בעולם. מחוץ לחנות (בבוגרשוב 39) השתרך תור ארוך, ובינתיים התברר שהם פתחו עוד סניף, ברחוב לינקולן. וואו. פרטים על העניין אפשר לראות באתר שלהם.

ואילו אני צילמתי איך זה נראה. בתמונה: כמה בצקים מתקררים על המערוך, ועוד כמה שכבר קולפו וממתינים למכירה.

חוץ מהקורטוש התברר שהם מוכרים שם גם עוגות מוכנות. טעמתי את השמרים-שוקולד - היא מעולה. בקיצור, לכו על זה.