עדי בעולם

הטכנאי של בזק מגיע לבדוק את הקו של האינטרנט. מעביר מבט על הקיר של הספרייה.

טכנאי: "מי זה קורא את כל הספרים האלה?"

אני: "אני".

טכנאי (ממלמל לעצמו): "אנשים יש להם זמן לשטויות"...

סיימתי לקרוא את Carpe Demon מאת ג'ולי קנר.

במשפט אחד: באפי בעוד 20 שנה, אחרי שהתחתנה ועברה לפרברים.

בכמה משפטים: הספר אינו נוקב בשמה של הקוטלת הגדולה מכולן אף לא פעם אחת. אבל העלילה לא יכולה שלא להזכיר את באפי. קייט הייתה בצעירותה ציידת ערפדים. אחרי שנים מלאות אדרנלין היא פרשה, עברה לפרברים, ילדה שני ילדים ובאופן כללי ציפתה לא לפגוש עוד ערפדים ושדים לעולם.

כמובן שהיא אופטימית, או סתם טיפשה, אחרת אי אפשר להסביר מה היא חשבה לעצמה כשהיא בחרה את הפרבר שהיא תגור בו: סן דיאבולו. אפילו אמריקאים מטומטמים צריכים לדעת מה זה דיאבולו, לא? בייחוד אם הם כמו קייט, יודעים איטלקית.

אז ככה, יום אחד, בין קניות בוול מארט להכנת ארוחת ערב לשמונה איש מהעבודה של בעלה, נתקלת קייט בשד (שיט, איך לעזאזל מתרגמים demon בלי שזה יישמע כה מטופש?). היא פחות או יותר הורגת אותו תוך כדי הכנת קיש לאורחים, או משהו כזה. שאר הספר יהיה דומה: להטוטים בין הריגת דימונז לטיפול בבית וילדים.

כשקיבלתי את הספר (השבדי קנה לי אותו לכריסמס) התלהבתי מאוד. תמיד רציתי לדעת מה קרה לבאפי בסוף (בדמיוני היא התחתנה עם ספייק. או עם אנג'ל. לא משנה, העיקר שהייתה שם חתונה. אני כה בנאלית). אבל הקריאה בספר קצת הוציאה את ההתלהבות: הספר פשטני מדיי, מתעכב על כל פרט בחיי עקרת הבית, והממ, לא יודעת, חסר ברק. אין את הקטעים המצחיקים שעושים את הכל בבאפי.

המלצה: אתם בטח מכירים את סרגוס, במתחם יד חרוצים (רחוב המלאכה), לפחות ביום, כיוון שיש להם לאנצ'ים חביבים ובאופן כללי אוכל לא רע בכלל. אבל הידעתם שהם פתוחים 24 שעות? ושתפריט הלילה שלהם מציע שליש בירה פלוס המבורגר לא רע בכלל או כנפי עוף בצ'ילי וכוסברה או ביצי בנדיקט ב-29 שקלים? שווה.

מ' עלה עם רעיון לעשות אירוע אוכל בעבודה. כמו שפעם היה בתיכון "ערב עדות" שכל אחד מביא אוכל מהעדה שלו? אז אותו דבר רק בלי העדות, כי לט'ס פייס איט, אם נעשה אוכל עדות ניתקע עם המון רגל קרושה.

אז זה דווקא עובד מעולה. הרעיון הוא שאין הנחיה, כל אחד מביא מה שבא לו, מה שיוצר ארוחות מגוונות. ככה למשל הביא מ' קיש קישואים כה יוקרתי עד שנאלץ להודות שאשתו הכינה אותו (להגנתו ייאמר שבערב האוכל הראשון הביא סלט קוסקוס יוקרתי שעשה בעצמו), עופר הבשלן ההונגרי הביא מרק דובדבנים קר לקיץ כה מעולה שאפשר היה להתעלף, איריס עשתה סלט ברוקולי שכולם אהבו, אני עשיתי עוגיות קשקבל (מתכון באדיבות גע"ס), שי עשה "סלט שמח", דניאל האיטלקי הביא כמובן פסטה, אורטל הביאה סלט גזר ואגוזים, בשמת הביאה קינוח של כדורי שוקולד וחלבה (מעולה!!) ועוד מגוון שכזה. כתמיד, תפס האוכל חלק נכבד מזמן העבודה שלנו.

ומ' זוכה כמובן בפרס האביר החברתי של המחלקה.