עדי בעולם

לפעמים אני צריכה תזכורת שזרים לא רואים מה שברור לישראלים.

השבדי ואני משוחחים על בחירת השם לאחייני העתידי.

אני: הם מחפשים שם ישראלי, קצר, מודרני, בעל צליל חיובי, ושיישמע טוב גם באנגלית

השבדי מהרהר בשמות ישראלים שהוא מכיר: יש לי! גם קצר, גם צעיר, גם קל - אבי

אני: הממ, כן, תודה

(דיון מתפתח, ובו השבדי בשוק לשמוע שאבי זה קיצור לאברהם. "מה? את בטוחה? בחיים לא שמעתי על זה לפני")

בקרוב פוסט ספרותי על "קרוב להפליא ורועש להחריד", ועל "צלה של הרוח". שני ספרים מצוינים.

לפני כמה ימים, כשהיינו בעבודה, נזכר ידידי עופר הבשלן לספר לי את הסיפור הבא:

עופר: אל תשאלי, אתמול בלילה אני הולך ליד הבית שלי ומה אני רואה לידי?

אני (בטון נלהב, מצפה להפתעה): מה?

עופר: נחש!

אני פוערת פה לשאוף חמצן שלא מגיע, רואה עיגולים שחורים מול העיניים

(הפסקה לצורך הסבר לקוראיי: עופר גר כמה בניינים לידי. נחש ליד הבית שלו זה נחש ליד הבית שלי. ויש לי פוביית נחשים)

עופר: כן כן, נחש! מתפתל והכל. חמק לידי ונכנס לבניין השכן

אני (מחשבת כמה קרוב אליי הבניין השכן): אתה בטוח שזה היה נחש? אולי זה היה תולעת ממש גדולה? כמה גדול זה היה? קטן אולי?

עופר (בטון של "איזה קטעים"): דווקא גדול! (מסמל עם הידיים יותר ממטר. אני מבקשת את נפשי למות ומייד. מה זו המדינה המדברית הזו? שום מקום לא בטוח כאן???)

אני: אתה צריך להתקשר עכשיו לעירייה שיבואו להרוג את זה ומייד!

עופר (צוחק): כן, ממש

אני: עכשיו!! עכשיו!!

עופר מבוהל מהתקף ההיסטריה שלי ומחייג לעיריה.

עופר: הם אמרו שמאוחר מדיי. צריך להתקשר ישר אחרי והם ישלחו לוכד

אני: אני לא מבינה, מישהו צריך למות פה כדי שישלחו פאקן לוכד?? אלוהים, לא סגרתי חלונות! עכשיו הבסיליסק הזה יחכה לי בבית!

עופר: נחשים לא יכולים לטפס על קירות

עמיר (עומד לידינו ושומע את השיחה): בטח שהם יכולים, אם יש שיח על הקיר

אני: אני צריכה לעבור דירה

נמאס לי. יש פה נחשים. חם לי פה נורא. השמש חזקה מדיי ואני לא יכולה לצאת לפני שש בערב בלי להישרף. בעע.

אז אני נוסעת לשבדיה. לשבועיים. רק שבועיים, אבל לפחות יהיו לי פחות שבועיים בקיץ הישראלי.

חברים מפרגנים לחופשתי המתקרבת:

קטמן אוסף אותי בדרך למסיבה של חבצלת.

אני: איזה כיף זה כשיש כרטיס טיסה ביד.

קטמן (עוצר את המכונית): תרדי מהאוטו, זונה.

(אבל ראוי לציין שזכיתי לקבל מאיש החתול ספר ממש שווה על אוכל + דיסק של מוצרט והיידן. כה שווה)

אני: איזה כיף שאני נוסעת

אפרת: חולירה

אני נתקלת באורטל בסנטר.

אורטל: לכמה זמן את נוסעת?

אני: שבועיים

אורטל נתקפת שיעול שנשמע באורח חשוד כמו "זונה!"

קור, אפרוריות, גשם. זה מה שהיה עד עכשיו בשבדיה. יש לי חשד שאלוהים יחשוב שאני צוחקת איתו כאן ויסדר לי שבועיים לוהטים בסקנדינביה בדיוק כשאני נוחתת, כי גם להם מגיע שבועיים קיץ. מעלה אחת מעל 25 ואני תובעת מישהו.