| |
עדי בעולם
"כמה את מבלה, בסוף עוד תסעי לראות את הקואלות ביפן" (לא רק אני בלונדינית) |
כינוי:
עדי בעולם בת: 49
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2007
זה היה ביתי*
במשך שנה אחת גרנו השבדי ואני בדירה בעיר העתיקה של שטוקהולם. העיר העתיקה היא אחד המקומות הכי אהובים עליי. רחובות מלפני כמה מאות שנים, צרים ומרוצפים באבנים, הבניינים עתיקים וצבעוניים. ואנחנו גרנו שם, חצי דקה הליכה מארמון המלך. הבדיחה הקבועה שלנו הייתה "חסרה לי כוס סוכר, קפוץ תשאל את המלכה אם יש להם להלוות".
זה היה הרחוב שלנו:
וזה היה הבניין שגרנו בו.
אפור, קריר וגשום. כל השבדים מסביבי נאנחים בפולנית, ורק אני מאושרת מכל רגע.
עד שאני נזכרת מה מצפה לי בארץ ובא לי למות כאן במקום.
אבל בינתיים, קצת קרירות.
(הרחוב כפי שהוא נראה מעל כוס תה בתוך בית קפה באי הדרומי).
האם זה סלרי? האם זה ציפור? לא, זה רוברב. או ריבס, לדוברי העברית המצוחצחת שבינינו.
לא היו הרבה דברי מאכל שבדים שהתגעגעתי אליהם. לט'ס פייס איט, האוכל הוא לא הצד החזק בממלכת הסוסים הבלונדינים. אבל פינה חמה שמורה אצלי בלב לפאי רוברב. כן כן, הסלרי הוורוד הזה הופך למעדן כשהוא אפוי מעל בצק ומוגש עם רוטב וניל כדי לסתור את החמיצות שלו.
החבר של שרה האיטלקיה הכין פאי רוברב לקינוח הארוחה שאכלתי אצלם.
לאנץ' בנות עם שרה האיטלקיה ודיאנה המקסיקנית. תוך שהיא מנענעת את התינוק שלה דיאנה מספרת לי ולשרה את סיפור הלידה עם קצת מחוות לטיניות. "והכאב, סנטה מריה מאדרה דה דיוס, לא יכולתי לדבר". שרה ואני מחליטות שאימוץ נראה כמו אופציה טובה יותר.
"אתם באבל לאומי"? שאל צ' בסמס. כן כן, אינגמר המסכן לא עמד בהתרגשות מביקורי ומת. אני חוזה מרתונים ביס 3. סוף סוף יש להם תירוץ לא רע לשידורים החוזרים בפעם המאה של הסרטים שלו.
*עם גינה די מעפנה ובהחלט בלי לול.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
