עדי בעולם

שמונה וקצת בבוקר. זריחה בשטוקהולם.

עשר בבוקר, עצירה לקונקשן. לבן בווינה.

שלוש בצהריים. שמיים כחולים מעל ישראל.

צעדה לילית באבן גבירול (טוב נו, הליכה לבראסרי). חולפים על פני חנות לאביזרים לחיות מחמד. בחלון המון מיטות לכלבים ולחתולים.

בהתחלה חשבתי שבעלי החנות פשוט הניחו בסלסלה הכחולה בובת חתול, הדגמה לאיך החתולים ישנים בסלסלות כאלה.

אבל היה ממש מקסים לגלות שה"בובה" נושמת. יש שם חתול אמיתי שפשוט בחר לישון בסלסלה בחלון הראווה.

לכבוד נסיעה לעפולה ערך אחינו הקטן דיסק שכולו שירים בשביל ההורים שלנו. היו שם שירי שלישיית גשר הירקון, שירי הסרט קזבלן, ולשם הגיוון שירי יהורם גאון. בהתחלה קצת רטנתי על השירים העתיקים, אבל אי שם בכביש שש כבר זמזמתי את "כולם היו יודעים אז טוב מאוד", ולקראת ואדי ערה כבר שרתי בקול עם כולם את "והוא עלה למרכבה, ודיו לסוסים אמר, ופה מתן בסתר, ושמה נדבה" וכו.

השיר "רוזה רוזה רוזה" מתנגן.

אחינו הקטן (לוחש באוזני): אני נותן לאבא דקה עד שהוא שר "רוזה רוזה רוזה שטוזה"

עשרים שניות אחרי

אבא: רוזה רוזה רוזה שטוזה!

השיר "דינה ברזילי" מתנגן

אחינו הקטן: (מפזם) סגן בר רפאלי יצא לאכול צהריים. (תוהה בקול) זה לא נשמע נכון.

האם יש שעה ביממה שבה המענה המוקלט בקו השירות של בזק לא אומר "זמן ההמתנה עלול להיות ארוך מהרגיל"? ניסיתי בארבע אחרי הצהריים, בארבע בבוקר, כמה פעמים, אותו דבר. וזמן המתנה שאכן, ארוך, אבל כנראה שלא מהרגיל.

עוז, אחי הקטן ממני בשלוש שנים, בן שלושים היום. אמאל'ה.

ולקינוח - הפתעה - המלצה על מסעדה. הידעתם שבעלי מאנטה ריי פתחו מקום של פיצה בנמל? ושמגישים שם לא רק פיצה מעולה, אלא גם מנות רבות אחרות שוות, כמו גם גלידה של אייסברג? המקום נקרא "אייסברג וולקנו", והעסקית בצהריים עולה 35 שקלים וכוללת פיצה/מרק וסלט (אבל אחד שווה, שלי כלל ירוקים יוקרתיים, גבינת עיזים, אבוקדו ופיסטוק) או גלידה.

בתמונה: עיסקית עם אפרת. אני לקחתי ביסק דגי סלע (פרט לשם הפלצני היה חביב מאוד) עם איולי ופוקצ'ה, אפרת לקחה פיצה, ובאמצע מונחת מנת ביניים, מן טוסטונים עם מיטב דברים מהים.