עדי בעולם

הצלחתי להתחמק מצפייה בכל הכוכב נולד הזה, עד שבא אנפוקוסד וגרם לי לבלות יותר מדי זמן באתר של התוכנית. התוצאה: אני בעד ליבי!!!!111 אגב, גם בגלל ששמו המדויק הוא לי בירן, ואני מתה על בנים שקוראים להם לי, ויום אחד לבני העתידי וכו, אם רק יסתדר עם אביו העתידי וכו.

(ואגב, גם שמו של אפולו מבטלסטאר גלקטיקה הוא לי, ואפולו הוא רק כינויו הטייסי. אלו היו כמה שניות נרדיות, אני מודה).

(שירות לקוראותיי: ג'יימי בארבר, הלא הוא אפולו, כלומר קפטן לי אדמה. פרטים בערוץ יס-סטארז 2, כלומר אפיק 13)

ואני גם בעד בירגיטה, בעיקר בגלל שהיא נראית בדיוק כמו נערה שבדית טיפוסית, ועשתה לי דז'ה-וו חזק ל-H&M החביב עליי בשטוקהולם (נו, זה שבדרוטנינגאטאן. איזה ממאה הסניפים שיש להם בדרוטנינגאטאן? כולם). וגם בגלל שהביצוע שלה לשיר המעלות באודישן הראשון הוא מעולה.

בשבוע האחרון יצא לי - הפתעה - לאכול בכמה מסעדות. אל טוטו הגעתי בהמלצתם של עופר הבשלן וב' מהעבודה. כגודל הציפיות - גודל האכזבות. האוכל היה ממש סתמי בעיני (אל תיקחו למנה ראשונה את פרוסות הדג נא על פרוסות חציל עם בלסמי וואסאבי. פשוט לא טעים), המחירים לעומת זאת יקרים, ולקינוח האקוסטיקה מזעזעת ולא שמענו חצי ממה שנאמר בשולחן. ואפרופו קינוח, הקרנץ שוקולד ממש לא משהו, שום עילוי שוקולדי כמו שמצופה מהתיאור שלו בתפריט.

ב' מסר אמש בתגובה: "בחרת את כל המנות הלא נכונות".

ואני מוסיפה פיסקת תגובה לתגובה: דווקא ביקשתי את הניוקי ערמונים, אך לא היה. וגם - אם יש כל כך הרבה מנות לא נכונות, אולי משהו לא נכון במסעדה?

אל מאנטה ריי הגעתי ללאנץ' עם בן דודי ג'וש מניו יורק, שנחת בארץ במפתיע עם חברתו הטרייה. כתמיד היה משמח לפגוש אותו, וכמובן מעורר געגועים לניו יורק שקשה לעצור. רוצה לנסוע. כן, איפה הייתי? אה, מאנטה ריי. בארוחת הצהריים שאכלנו שם הזמין אחינו הקטן סלט עלים, תאנים ורוקפור. כשהגיע הסלט הוא טעם את הרוקפור וכמעט הקיא.

אחינו הקטן: מה זה? הכל עובש

אני: ומה חשבת שזה רוקפור?

אחינו הקטן: בולגרית?

אבל למרות תלונותיו של אחינו הקטן, מאנטה ריי, כתמיד, היא מקום מנצח.

בבנדיקט נחרדנו שני ואני לגלות שמעכשיו הנאטלה הרבה יותר נגיש (סתם, רק אני, שני אף פעם לא נוגעת בנאטלה. מצד שני, היא זו שאוכלת את הריבה). אם עד עכשיו הגישו אותו בצלוחית קטנה, אותה חיסלתי עם לחמניה אחת, עכשיו הם העבירו את הנאטלה, וגם את הריבה, למיכל פלסטיק לחיץ, כמו קטשופ. "תהנו", חייכה המלצרית ברשעות והשאירה את זה על שולחננו.

(ברקע: תיירת בלונדינית כלשהי, מוגש כפיצוי לקוראיי מעדיפי הנשים על התמונה של אפולו ממקודם. פה אף מין לא יקופח)

ונקנח בהמלצה, למרות שאני ממש לא מאמינה שאני עושה את זה, כי מדובר במקום קטן ואינטימי, שמרגע שיתגלה להמונים הוא עשוי לאבד את קסמו. אבל נו, זה ממש ראוי בעיני: בלה לוגוסי, מקום קטן עם תפריט קטן ופשוט, שמצטיין במחיריו הממש זולים (מנה עיקרית בסביבות ה-40 שקל, נשנושים ומנות ראשונות ב-15-20). זה בעצם יותר פאב שכונתי עם אוכל ושירות מאוד ידידותי. ואפרופו פאב, יש להם בירה גרמנית חביבה, פאולאנר. קרדיט לגילוי: האופנוען הוא שמצא את המקום.

ואגב, כמשתמע משמו (פרס וירטואלי למי שיודע מי זה בלה לוגוסי בלי לגגל), המקום מעוצב בתחושה לילית. כיף.

(ושוב אני תוהה למה אני מספרת על המקום, הרי בין היתר המקום חביב עלינו כי אפשר לבוא בכל שעה ויש מקום).

ולקינוח, עוד קצת תל אביביות - הלילה הלבן. שלא יעשו את זה שוב, היה מאוד מבאס לראות את כל האנשים האלה ממלאים את רוטשילד. לפחות היה דוכנים מגניבים:

(דוכן מגנטים, שכל מגנט עלה בו חמישה שקלים).

ומשם הלכנו להופעה של הג'ירפות בבננה ביץ'. הייתה הופעה קצרה, אך עם כל השירים הראויים: הם פצחו ב"לכת", המשיכו ב"אבסורד", "גג", "רמי מואשם באחזקת סמים קלים" וכו. אני, בכולופן, נהניתי.