עדי בעולם

אנחנו מבקרים אצל אפרת ובעלה לבראנץ' (אפרת, שוב, אני באמת רוצה את המתכון לסביצ'ה המעולה הזה). בנם עידו, בן 6, מתגלה כילד ממש אנרגטי (ומקסים). הוא נראה לי ממש גבוה לגילו, אבל כיוון שאני לא מבינה כלום בילדים, החלטתי לשאול.

אני: עידו, אתה הכי גבוה בגן?

עידו (מכריז בגאווה): מה פתאום, אני הכי בינוני!

קסם.

טול טול התחתנה עם בחור איטלקי מקסים, אחרי שנים שהם גרו בכל רחבי אירופה ובארץ. החתונה נערכה בקפריסין, המסיבות באיטליה ובישראל. בארץ הייתה חופה, שמתחתיה נערך טקס שבע ברכות - שבעה אנשים נקראו אליה לברך את בני הזוג.

הכי מקסים היו בעיני הסיפורים של בני הזוג על אהבתם. למשל, פגישתם הראשונה (בוונציה...), איך הוא חיכה לה שתגיע במעבורת לדייט הראשון שלהם, ומצד אחד לא רצה לזוז משם כדי שלא יפספס אותה חלילה ומצד שני קנה כל עשר דקות כוס קפה חדשה כדי שזה לא ייראה כאילו הוא מחכה לה כבר הרבה זמן אלא רק במקרה נעמד שם... מקסים. את הסיפור הזה אגב סיפרה טול טול, באיטלקית שוטפת. לא ידעתי שאת מדברת איטלקית ככה! (איך הבנתי את הסיפור? זה היה בווידיאו שהם הקרינו מהמסיבה באיטליה, והיה כתוביות בעברית).

וגם הנאום שנשא החתן, חלקו בעברית ( אחרי כמה חודשים של אולפן). "אשתי האהובה" במבטא איטלקי. הווו. מחינו דמעות בחבורה שלנו (טוב, הבנות בחבורה מחו).

ואגב, היה מקסים והולם שיר החופה - "לאהבה אין מדינה".

"אם הייתם יודעים לכמה זוגות כבר הצעתי בתור שיר היציאה מהחופה את 'תיכנסי כבר לאוטו וניסע'. משום מה אף אחד לא לקח".

(אסף מצחיק את כולנו בחתונה של טול טול).

כדי לשמור על השבדית שלי, אני קוראת מדי פעם עיתונים בשבדית ברשת. העיתון דאגנס ניהטר, אחד המכובדים אם לא המכובד מכל עיתוני שבדיה, יצא בפרוייקט ביחד עם מגזין לאימהות וליולדות. הרעיון הוא שנשים מצלמות את הבטן שלהן אחרי הלידה. ידעתי שנשארים לפעמים סימני מתיחה על בטן אחרי הריון, ואף ראיתי כמה אצל חברות, אבל זה לא היה נורא. אבל מה שראיתי בפרויקט התמונות השבדי זיעזע למדי את נפשי הרכה. יש למשל את התמונה הזו (זהירות! מדובר באמת במראה קשה. אם אתם לא חובבי תמונות כאלה, או סתם הרגע אכלתם - דונ'ט). הכותרת מעל התמונה היא "כולם אומרים לי שהבטן שלי היא הכי גרועה שהם ראו". אכן, גרועה. בהמשך מצוטטת היולדת כשהיא מכנה את בטנה "כמו זברה". ברר.

ואחרי תמונה כה מעוררת תיאבון - המלצה למסעדת מזון מהיר. אחרי כמה שבועות שהאופנוען טען בתוקף ש"מג'יק בורגר" מול כיכר רבין הוא מקום טעים על אף חזותו הג'אנקית, הופיעה שני ובאפקט קל של סכין בגב הסכימה איתו (להגנתה ייאמר שהיא אמרה שכשהיא הייתה בצבא היא חשבה שזה היה מקום טעים. בצבא, יש להודות, גם אני מצאתי שפיתה עם שניצל באיזה מזנון דרכים זה טעים. וגם בורקס מהשקם. וגם לחם קלוי על תנור ספירלות עם חמאת בוטנים. לא משנה, נעצור שם).

מחוזק בעדותה של שני סחב אותי האופנוען אל מג'יק בורגר. ההמבורגרים היו חביבים. אבל ההמלצה היא לא על מג'יק בורגר (למרות שההמבורגרים באמת עסיסיים) אלא על המקום ליד.

אז ההמלצה: "היפו" בכיכר רבין (מעבר למעבר החצייה שליד קולנוע גת), היא דוכן פלאפל וסביח אורגנים. הכל נעשה במקום, השמן של הטיגון הוא קנולה, הסלטים בחלקם אורגנים, נעשים ונטחנים במקום וללא חומרים משמרים. וכמובן שהפיתות הן מקמח מלא. בקיצור - גם טעים וגם מקל מצפונית. מעולה.