עדי בעולם

סיפור שהיה באמת:

אחינו הקטן הולך לים. כהרגלו הוא מתיישב בצל ומוציא ספר. תוך כדי קריאה הוא שם לב שיושב לידו מישהו. המישו הזה מתגלה כשחור עם הבעת פנים נוגה. אחינו הקטן מייד מעריך שמדובר בעובד זר המהרהר בסבל הקשה שהוא עובר בארץ. ליבו של אחינו הקטן נכמר, והוא מייד מחליט לעזור לו.

אחינו הקטן (באנגלית): הכל בסדר?

העובד: כן, אני פשוט חושב על המשפחה שהשארתי מאחור, הגעגועים הורגים אותי

אחינו הקטן (בקול מלא אמפתיה): מאיפה אתה?

העובד: מחוף השנהב. אבא שלי נהרג במלחמה ואמא שלי ואחי עברו לארה"ב

אחינו הקטן (כולו סימפטיה): אני מבין שקשה, אני מקווה שתעבור את התקופה הזו בקלות

העובד: כן, ועכשיו אני גם פצוע (מצביע על רגלו הנפוחה), אז אני לא יכול לעבוד

אחינו הקטן (עוד שנייה מחייג בשבילו ל"קו לעובד"): אני מקווה שיש לך ביטוח רפואי, או מישהו שמשלם לך על הטיפול הרפואי

העובד: זה בסדר, המעביד שלי משלם לי הוצאות רפואיות

אחינו הקטן (מתרשם מאוד): יופי, יופי. הוא גם סידר לך מגורים?

העובד: עוד לא מצאו לי דירה, אז בינתיים שיכנו אותי במלון

אחינו הקטן (מניח שמדובר בחור מעופש באלנבי, שורץ פשפשים וזונות): איזה מלון?

העובד (מסתובב אחורה ומצביע): ממש כאן, קראון פלאזה

אחינו הקטן (בשוק): סליחה? מי המעביד שלך?

העובד: מכבי תל אביב

אחינו הקטן: אבל אתה קצת נמוך, לא?

העובד (בכעס): בכדורגל

אחינו הקטן: איך נמני, שחקן טוב, אה?

העובד: הוא לא שחקן, הוא המנג'ר

אחינו הקטן: אה, טוב, אני באמצע הספר שלי, שיהיה לך בהצלחה (קובר את ראשו בספר)

אוף, שוק הנדל"ן המעפן הזה. מי שוכר דירות במחירים האלה? זה מבריח מתל אביב מלא אנשים שאני אוהבת. אחינו הקטן כבר נשבר ועובר לדירה בעיר סמוכה (משופצת כחדשה, כמובן פחות ממה שהיה יוצא לו בתל אביב), בן דודי אוהד ואשתו גם חתכו. אז מי כן שוכר כאן? ואל תגידו לי צרפתים. רר.

מה שכן, אם אתם שומעים על דירת שלושה חדרים, במרכז העיר, משופצת פלוס חניה, בבקשה לומר כאן.

(המלוכסנת, תרגישי חופשייה).

זה רק אני, או שמטבע השנקל הזה הוא סאמת'ינג סאמתי'נג? גיליתי שאני לא מסוגלת לשלם בו, כי הוא כזה חמוד. כך יוצא שאני אוגרת אותם בארנק.

וגם את שטרות העשרים שקל. איזה כיף השטרות החדשים האלה.

(אכן, תחביב מוזר יש לי)

אני הופכת לחננה שאין כמוה. אני פשוט רואה עכשיו רק "בטלסטאר גלאקטיקה", "באפי" ו"אנג'ל". אלוהים, בתיכון הייתי פחות נרדית.

שונאת את הקיץ. חם מדי. אבל לפחות הפירות הכי שווים. הפרי שאני הכי אוהבת: תאנה. הפרי השני שאני הכי אוהבת: אבטיח. פשוט מעולה.

פעם, לפני חמש שנים, עשיתי טיול רכבות באירופה ובין היתר הגעתי לבודפשט. זה היה הקיץ החם ההוא, שאיזה 14 אלף קשישים צרפתים מתו בו מהחום. ביום שהגעתי לבודפשט היה גל חום מטורף, והטמפרטורות נסקו ל-40 מעלות.

אף בירה אירופית לא יפה ב-40 מעלות. מלחיתה כבוקסרית, מזיעה כחזרזירה, מפתחת אלרגיה לפפריקה, ברחתי אחרי יומיים בחזרה לווינה ונשבעתי שלא אחזור.

טוב, לא נשבעתי, החלטתי. והחלטות נועדו להשתנות, כנראה. בסופ"ש הקרוב אני נוסעת לבודפשט. האופנוען, שמכיר את העיר מצוין, מבטיח שיהיה מעולה. אני מקווה שהוא יזכור לדבר עם האחראי על מזג האוויר, אבל לפי התחזית עושה רושם שיהיה בסדר. 12 מעלות בלילה - וויהי!!