עדי בעולם

בכל שנה בדצמבר נכנסים כאן כולם לחודש קדחתני של מסיבות כריסמס. מקומות עבודה, בתי ספר, חברים, כולם עורכים מסיבות כריסמס לכולם. סופי השבוע של דצמבר עמוסים ומלאים כבר מאוקטובר, וממש קשה למצוא זמן פנוי.

אחת המסיבות שהוזמנו אליה הייתה מסיבה של חבריו ללימודים של האופנוען. מדובר בחבורה של כעשרה פלוס בנות זוג, כלומר עשרים איש, פלוס ילדים. הפעם הראשונה שפגשתי את כולם הייתה כשהגומבוץ היה בן ארבעה חודשים. אני הייתי בגירעון שינה מטורף, לא דיברתי מילה הונגרית והפסקתי להבדיל ביניהם בבן אדם השלישי שלחצתי לו יד. שנה אחרי פגשתי אותם שוב. הייתי בחודש שמיני עם דובוש, עדיין בגירעון שינה מטורף ולקינוח עברתי מדינה שבוע קודם וגרנו במקום זמני, כך שלא הייתי במיטב יכולתי הקוגנטיבית. שוב איבדתי יכולת לעקוב בבן אדם השני שהוצגתי לפניו (והכי מביך שהושטתי יד ללחיצה לכולם ואמרתי "נעים מאוד, אני עדי", וכולם התפלאו: אבל כבר הציגו אותנו בשנה שעברה).

אז הפעם השלישית הייתה השנה. עשרים איש הסתובבו שם פלוס ילדים, והפעם השבעתי את האופנוען שהוא לא מש מצידי ולוחש לי באוזן מי זה מי.

שיחה שהייתה באמת:

אני: מי זה זה עם החולצה הכחולה?

האופנוען: זה גאבור

אני: אה, ומי זה זה שהוא מדבר איתו?

האופנוען: גם הוא גאבור

אני: אהה, וזה שהצטרף אליהם עכשיו?

האופנוען: זולטן.

אני: וזה בצד השני עם החולצה המשובצת?

האופנוען: זולטן השני

אני: וזה שעכשיו מרים את התינוק?

האופנוען: גאבור שגר בווינה

אני: וזה שנכנס עכשיו עם אשתו?

האופנוען: זה לזלו

אני: בשעה טובה מישהו עם שם שיש רק לו

האופנוען (בחיוך): נו באמת, זה לא שלכולם יש כאן אותו שם

אני: וזה הגבוה?

האופנוען (חיוכו נעלם): גם לזלו

אני ממש לא מבינה למה לא הצלחתי לזכור מי הוא מי..

חנוכה יצא השנה בול על כריסמס, וככה יצא שהמסיבות אוחדו. כלומר, המסיבה שלנו. בד"כ אנחנו עושים אירוע חנוכה לחברינו היהודים, אבל השנה הזמנו שתי משפחות עם צד יהודי ושתיהן הבריזו לנו ביום המסיבה. נחשו את מי אנחנו לא מזמינים בשנה הבאה. סתם, לאחת היה תירוץ לגיטימי.

לעומת זאת, חברינו הגויים הכי התלהבו כשהזמנו אותם למסיבת כריסמס-חנוכה. האמת שזה היה יותר פליידייט ממסיבה, אבל בדצמבר קוראים לכל דבר מסיבת כריסמס וככה קראנו גם לזה. והאמת שהיה חגיגי: בשביל החנוכה הדלקתי שמונה נרות בחנוכייה (זה לא היה נר שמיני אבל זה יותר יפה בשמונה ואנחנו כאן מתחרים בכריסמס, זה לא הזמן להוריד נרות) וכולם התרשמו מכמה יפה הכריסמס של היהודים, פלוס ערכתי טורניר סביבונים לכל הילדים כשהפרס היה מטבעות שוקולד. בשביל הכריסמס הודלקו אורות כריסמס מנצנצים בכל הבית והיה סיידר מתובל כטוויסט על היין המתובל. כולם היו מרוצים.

פליידייט כאן כולל גם ארוחת ערב לילדים. מחוץ לפריים: חנוכייה.

אחרי מסיבת החנוכה-כריסמס בבית הגיעה העת למה שהפך למסורת - מסיבת החנוכה של הגן. ההורים שלי ביקרו כאן בנובמבר (ראו פוסט הפתעות יום הולדת) ואמא שלי סחבה איתה שקית עצומה של דברים לחנוכה. וככה יצא ששוב הופעתי בגן כשאני נראית כמו האמא המשקיעה על סף חשד לאי שפיות.

בגן לא נהוג להזכיר דת אלא רק לציין מסורות תרבותיות, ולכן בדיוק כמו שבמסיבת הכריסמס אף אחד לא מזכיר את ישו/נוצרים, אני הייתי אמורה להעביר מסיבת חנוכה בלי להזכיר את אלוהים/יהודים. וגם לא יוונים למקרה שיש ילד יווני. הפעם סיפרתי אם כן לילדים על מלך רשע בשם אנטיוכוס (מוצאו נותר עלום) שגרם לבעיית תאורה בישראל לפני המון שנים ורק נס (כללי, בלי אחראים לנס) הביא לכך שכד שמן קטן האיר את כולם שמונה ימים. כולם התרשמו כראוי ועברו לשעת יצירה. אמא שלי כאמור סחבה לפה שק עצום של דברים וביניהם היו גם מלא אופציות יצירה לחנוכה.

ילדי הגן מעצבים חנוכיות.

חנוכה היה להיט גדול וכל הילדים קיבלו לקחת הביתה כתרי חנוכה פלוס חנוכיות שקישטו לבד פלוס סביבונים שעיטרו לבד. אני מניחה שכולם חושדים בי במיסיונריות עכשיו...

האבא הגרמני: קראתי היום שהחנוכייה הכי גדולה בעולם הוצבה בברלין

אני: באמת?? מה הקשר?

האבא הגרמני: כן, נו, את יודעת, אנחנו מנסים לפצות

אני: אה, אם ככה, חנוכיית ענק.. לגמרי סיבה לסלוח על השואה..

האבא הגרמני (חיוכו נעלם): למה אני תמיד מעלה את זה איתך, למה..

ואז כריסמס. ראשית יצאנו לסיבוב שווקי כריסמס. אני מתה על זה וזה לגמרי הדבר שעושים באירופה בדצמבר. אין פה תמונות כי זה נראה בדיוק כמו בשנה שעברה והשנה שלפניה אז השנה התעצלנו לסחוב מצלמה. אבל שוב אכלתי את המנה שמנוגדת לכל היותי חובבת מזון בריאות ועל סף צמחונות: כרוב כבוש מבושל עם כל מיני בשרים ובירה. אני לא יודעת מה הקטע של זה אבל זו אחת המנות היחידות שעושות לי חשק לאכול ולא משנה עד כמה אני לגמרי לא בעניין של בשר.

שנית הוזמנו לקישוט העץ אצל המשפחה הגרמנית. היה חמים ונעים, היה שם עץ ענק וארגז ענק מלא קישוטים בשבילו, וכולם מאוד נהנו.

פלוס יין פלוס עוגיות כריסמס גרמניות פלוס שוקולדים מהממים. אני מתה על חנוכה אבל שיט כריסמס זה יותר מגניב.

אחרי זה הגיע תור מסיבת הכריסמס בגן. נהוג להביא מתנות לגננות, ובפורומים של אימהות ישראליות בחו"ל תמיד יש דיונים ארוכים מה להביא. זה נחלק בד"כ בין אלה שטוענות שגיפט קארד זה מה שהמורים מעדיפים לבין אלו שטוענות שדרוש מגע אישי כמו עוגיות תוצרת בית או משהו. החלטתי לשלב:

בשקית: עוגיות שוקולד צ'יפס ועוגיות נאטלה. בכרטיס הצמוד: גיפט קארד. כולם מרוצים.

מסיבות הכריסמס עצמן היו להיט גדול. הילדים הכינו הופעה של שירי כריסמס והיה בעיקר מצחיק, כי בכל זאת ילדים בני שלוש-חמש הם לא מקהלה מקצועית ויש המון קטעים ששוכחים/פוצחים בזמר לא קשור/בוהים בקהל בלי לשיר. בקבוצה של דובוש למשל רוב הילדים בהו בהורים ושכחו לשיר, ורק הדובוש נשא קולו בשיר בקול רם. טוב שיש ילד יהודי להציל את מסיבת הכריסמס...

יומיים אחרי מסיבות הכריסמס יצאו כל הגנים ובתי הספר לחופשת הכריסמס. ועל מה שעשינו בחופשה הזו - בפוסט הבא

כידוע, דצמבר הוא חודש החגים. אז אחרי שכולם מעמידים פנים שהם חוגגים את החגים של כולם ומתעניינים קצת בחנוכה היהודי, בדיוואלי ההודי ובקוואנזה האפריקאי, כולם מרגישים טוב עם עצמם לעבור אל החג שכולם ציפו לו: כריסמס.

אין לי מה לומר. הם יודעים לחגוג, הגויים האלה. זה חג שרק הבילד אפ שעושים לו מעורר בכם חשק לקפוץ למיסה. אתם מסתובבים בחנויות והכל סביבכם קישוטים מהממים ורעיונות מקסימים למתנות ומה זה בא לכם לארגן עץ ולחגוג יום הולדת לילד היהודי ההוא מנצרת שנולד בבית לחם ושיחק אותה עם הקריירה.

אפילו ברוסיה יפה, כל החנויות מלאות בקישוטים ובעצים:

וגם הקניונים:

אתם הולכים למסעדה ותוקעים לכם על השולחן בלי קשר כמה קישוטים לכריסמס:

מייד אתם מרגישים שנעים וחמים לכם ובא לכם לחגוג כריסמס.

איך זה בעצם שלנו אין חג כזה? כי ניסיתי לחשוב אם גם לנו יש חג שבמשך שבועות מתכוננים ומתרגשים לקראתו, כמו שפה עם פסטיבל קישוט הבית וקניית המתנות, וגם מנהג הקלנדר - לוח עם 24 חלונות שנפתחים ומאחוריהם יש שוקולד, וככה כל ילד מחכה לחג וזוכה לקבל שוקולד בכל יום עד שכריסמס מגיע, ומנהג האדוונט - הדלקת נרות/מנורות שלושה שבועות לפני שהחג עצמו מגיע והשארתן על החלון, ואפיית האוכל הטעים והריחני והיין המתובל, וירידי הרחוב עם קישוטי החג והאוכל המיוחד, חודש שלם אתם מרגישים חג. והחג היחיד שלנו שהצלחתי לחשוב עליו שמתכוננים כל כך הרבה זה פסח. אבל ההתכוננות היא ניקיונות, ובינינו, שוקולד כל יום מול ספונג'ה, מה לוקח?

עברו עלינו כמה שבועות מאוד קרים, מינוס מספר נאה של מעלות, אבל זה לא מנע מאיתנו ללכת לאחד הדברים שאני הכי אוהבת, יריד כריסמס. בהתחלה הלכנו ביום לאחד שממוקם בדיוק מתחת לקתדרלה הגדולה של בודפשט:

(צילום: האופנוען)

ורק אחרי שהגענו קלטנו שבעצם צריך לבוא לשם בערב, או לפחות כשחשוך, כי הרי כל הפואנטה של המקומות האלה זה האורות. אז חזרנו שוב אחרי יומיים.

וגילינו שבאמת מאוד יפה שם בלילה. ושכל הרחובות מקושטים מאוד יפה.

(צילומים: האופנוען)

ירידי הכריסמס האלה בד"כ מציגים כולם את אותו הדבר, אבל אני מתה על זה אז אין בעיה. בד"כ יש דוכנים של מתוקים (עוגות, שוקולדים וכו) ודוכנים של מתנות פוטנציאליות (כלי חרסינה, סבונים וכו).

ויש גם את דוכני האוכל. עכשיו, אני, אולי שמתם לב, מהקרציות האלה של האוכל הבריא, שגם אם כבר מגישים לי סלט בורגול מלא עם עדשים מתעקשת לשאול אם טרחו גם להנביט את העדשים לפני. אז הנה וידוי קצת מפתיע: אני מתה על האוכל של ירידי כריסמס. כן, קדירות הבשר עם תפוחי האדמה שטוגנו בשומן, תבשילי הכרוב הכבוש עם הנקניקיות וה-כן, שוב-שומן, וכל התבשילים האלה עם הבשר והנו, שומן.

(צילומים: האופנוען)

ואז, אחרי שכבר גמרתי על הכולסטרול שלי עם האוכל הזה, מגיע זמן הקינוח. וכיוון שאנחנו ברוסיה, הלכנו על משהו שבטח אתם מכירים מבוגרשוב או דיזנגוף:

יאמי. ותאמינו לי, במינוס כמה מעלות, לקבל קיורטוש מעלה אדים - פרייסלס. עזבו אתכם מהטעם, סתם בשביל להחזיק אותו ולהפשיר את הידיים.

ודונ'ט גט מי סטארטד על היין המתובל.

פרט לאוכל ומתנות יש בד"כ גם דוכנים של כל מיני בעלי מקצועות עתיקים, ומייד אתם מרגישים בסימטאות אירופה בימי הביניים.

כלומר, אם הם לא היו לובשים פליס וסוודר תעשייתי וכו, ואם לא היה מטף מהסוג שבטח לא היה בימי הביניים.

והיה גם את עניין המתנות לשכנים. בשנה שעברה קיבלנו משכנינו הגרמנים בקבוק יין פושטי, ולכן השנה החלטנו ללמוד מהם והענקנו להם בקבוק יין, לא פושטי אבל גם לא משהו מיוחד. לא הופתענו על כן כשגילינו קצת אחר כך על סף דלתנו בקבוק יין ארוז יפה, אבל כן הופתענו כשהרמנו אותו וגילינו מתחתיו עוד שתי מתנות, אחת לכל ילד, ובכל אחת מהם מכונית צעצוע, ספר קטן וגם חבילת שוקולדים מפוארת. שיט, הם שוב יחשבו שהתקמצנו עליהם בגלל השואה. אין, בשנה הבאה אני אופה להם עוגה במיוחד...

(ובינתיים מתחמקת מלפגוש אותם במדרגות)

השכנים מהקומה למטה הזמינו אותנו לתה של כריסמס, עם הילדים. חצי שעה אל תוך התה, וגומבוץ חיסל להם את כל עוגיות הכריסמס (ניסיתי לעצור בעדו, אבל בכל פעם שאמרתי לו לא השכנה אמרה "למה, תני לו, בבקשה", אז החלטתי שאם היא רוצה להתערב, בבקשה), בעוד דובוש אכל רק אחת אבל השאיר את רובה מרוסקת, מעורבבת בריר ובעלת טקסטורה של מחית, מרוחה על ספת הקטיפה שלהם. בעודנו נסוגים לכיוון הדלת, האופנוען התנצל עמוקות ואני ניסיתי לתקן את הספה שלהם עם מפית, לא בהצלחה יתרה. "זה בסדר", אמר השכן בפנים שאמרו אחרת, "זה בטח ייצא עם שואב האבק". ממ, מקווה שיש להם שואב אבק ממש טוב.

שלג כבר אמרתי?

מרי כריסמס!

ועכשיו, אחרי שכולם התרשמו מאיזה צדקת הייתי בחנוכה, הגיע הזמן לספר על כריסמס. אין מה לעשות, אי אפשר להתחמק מהחג הזה כשגרים בחו"ל.

זה התחיל עם המתנות לגננות. ידעתי שאני צריכה לתת להן משהו לחג, רק לא היה ברור מה. עשיתי משאל בקרב אימהות בתפוצות, וממנו עלה שהמתנה הקלאסית היא חבילת עוגיות ביתיות.

ום לפני מסיבת הכריסמס נראה המטבח שלי ככה:

כן, השקעתי בשני סוגי עוגיות. האחד הוא השוקולד צ'יפס הקלאסי, השני הוא קרמוגית חלבה, מתכון שמצאתי ברשת, והתלהבתי כי אני אוהבת שוקולד וחלבה באפייה. אלא שהמתכון התגלה גם כדורש הרבה עבודה וגם - הכי מעצבן - לא כל כך טעים בסוף. איזה באסה.

טוב, אז כל אחת מהגננות קיבלה הרבה עוגיות שוקולד צ'יפס וקצת עוגיות שוקולד חלבה. ארזתי להן את העוגיות בקופסאות שקניתי מראש:

וסה"כ הייתי די רגועה. ביום המסיבה כל ההורים הניחו את מתנותיהם מתחת לעץ שבגן, ואני העמדתי פנים שאני בוחנת את העץ בעת שבחנתי מה הם קנו. היה שם הכל, משוקולד פשוט קנוי מההורים הקמצנים ועד חבילות שי מל'אוקסיטן מההורים שיש להם יותר מדי כסף. נראה לי שתפסתי מקום טוב באמצע. סבבה.

אפרופו העץ, מה שמחתי לגלות שהגננת גזרה את הסביבונים שהילדים צבעו במסיבת החנוכה והדביקה אותם על קירות הגן, ואף השאירה אותם למסיבת הכריסמס. יאי.

עץ ומאחוריו קישוטי חנוכה. אנחנו קוסמופוליטים.

יצאתי מהמסיבה בגן כדי לגלות שאלוהים מפרגן לילדי הגן ושולח להם שלג בדיוק במסיבה של כריסמס.

איי וויש יו, א ווייט כריסמס.

טוב, נגמרה סאגת המתנות לגננות, החלה סאגת המתנות לשכנים. אנחנו גרים בבנין קטן, רק עוד שתי משפחות, והתלבטנו אם צריך לתת להם מתנות. לא נראה לי שצריך, אמר האופנוען.

המשפחה שגרה מולנו היא משפחה מגרמניה, ויומיים לפני החג השתררה דממה מכיוונם, אז הנחנו שהם נסעו לגרמניה לחג. סבבה, נשארה רק משפחה אחת. החלטנו להכין להם - הפתעה - עוגיות. אפיתי נגלה, ארזתי יפה, שמתי בקופסה (מזל שהייתה לי ספייר) והאופנוען הלך לאחל להם חג של נוצרים שמח. רק ראתה אותו השכנה בדלת ומייד דחפה לידיו את זה:

שתי עוגות (נוסח הונגריה, כלומר רולדות, אחת פרג ואחת אגוזים. כן, בדיוק כמו זו שסבתא שלי אפתה באייטיז), חבילת שוקולד ובובת איש שלג לגומבוץ. פוווו, מזל שהכנו להם עוגיות. היה יכול להיות מאוד מביך אם לא היינו נותנים להם כלום.

חזר האופנוען שמח וטוב לב מהשכנים למטה והזדעזע לגלות מול דלתנו בקבוק יין עטוף יפה עם כרטיס לבבי שמאחל לנו חג שמח. על החתום: השכנים הגרמנים... שיט, הם לא נסעו, הם בבית, ועכשיו ערב החג, כלומר כל החנויות סגורות ואין לנו מתנה בשבילם. "דווקא לגרמנים", נאנח האופנוען, "עכשיו הם יחשבו שאנחנו כועסים עליהם בגלל השואה"..

אין ברירה, חובש טוב חובש מאלתר. ארזתי את שמונה העוגיות שנותרו לנו אחרי המתנה לשכנים מלמטה ("דווקא את העוגיות שלנו", התבאס האופנוען), הוספתי חבילת שוקולד שמצאתי בארון ("דווקא את המריר עם הפיסטוק", התבאס האופנוען), מצאתי שקית דקורטיבית, שמתי בפנים והוספתי כרטיס לבבי. חג שמח יאבול.

ואחרי שנגמר עניין המתנות יש את עניין האוכל. כבר בדקתי את האוכל לכריסמס בשבדיה, ואת האוכל לכריסמס באנגליה, ועכשיו הגיע הזמן לאוכל ההונגרי. מה אוכלים בכריסמס בהונגריה? מרק דגים, בישר לי האופנוען.

מרק דגים. בדמיוני ראיתי בויאבז זהוב, חוטי זעפרן אדומים שטים בו, פיסות דג לבנות פריכות לצד מולים, ומעליו צפות פרוסות באגט קלויות עם איולי ביתי, מממ...

"הממ, לא בדיוק", קטע האופנוען את קול הכינורות בראשי. "זה לא כזה מרק. זה מרק קרפיונים".

"קרפיונים??" התבאסתי, "מה זה פה, פולניה?"

"מה פתאום", אמר האופנוען בעלבון, "זה עם פפריקה".

כמובן, מה חשבתי לעצמי.

אז גילינו שבמסעדה החביבה עלינו הקרובה לביתנו יש תפריט כריסמס ואפשר להזמין הביתה. הזמנו. הם עושים גירסה מתוחכמת יותר למרק הקרפיונים. כלומר, אותו מרק, אבל עם שפמנון במקום קרפיון. הלכנו על זה.

כן, אתם רואים חנוכייה ברקע. אנחנו הכי קוסמופוליטים #2.

היה, ובכן, סתמי. האופנוען אומר שזה יכול להיות טעים יותר. נו טוב.

ואם כבר מתכון לעוגיות, הנה אחד כן מוצלח, וגם בריאותי - לא דורש סוכר וקמח, טעים וממש קל להכנה. אני הוספתי לצימוקים גם משמש מיובש ובמקום אגוזים שמתי שקדים, כי זה מה שהיה בבית, ועדיין יצא טעים.