עדי בעולם

בעוד אני נמסה כאן, נסע הבנזוג לפאריז (עבודה, בטח שעבודה. זה לפחות מה שהוא אמר לי...). אתמול מאוחר בלילה הוא הגיע לשם, ודיווח במייל שהוא נמס לא פחות ממני, וכנראה שיותר, כי במלון שלו, כיאה למלון פריזאי, אין מזגן.

אז עכשיו ניסיתי להתקשר למלון לדבר איתו. רק מה, לה אידיוט שעובד בקבלה לא יודע אנגלית. ואילו אני, הצרפתית המועטה שכן ידעתי נעלמה כליל עם לימודי השבדית (בהרד דיסק שלי יש מקום למקסימום שלוש שפות, מתברר). אז אחרי שהסברתי להוא בקבלה שאני צריכה לדבר עם הבנזוג, ואחרי שהוא ענה לי ב"פה אנגלז", ואחרי שחזרתי על כל הבקשה שלי שוב באנגלית רק לאט ובקול רם (טריק ידוע למי שלא דובר את השפה, לא עובד לעולם, וזה לא מונע ממני לנסות כל פעם מחדש), החלטתי לאמץ את מוחי ולדבר בצרפתית. יצא לי שבדית בטעות. משהו ממש דפוק אצלי כנראה, מן "שפה שלישית הוחלפה לשבדית, כל מילים בשפה אחרת יוחלפו בלי שתהיי מודעת לזה". רק אחרי שבחרתי את המילים נזכרתי שזה לא בצרפתית. בסוף אמרתי לו את השם של הבנזוג והוספתי מיסייה לפני, שיבין שמדובר בבן אדם.

לרגע נדמה היה שהוא הבין מה רציתי ממנו, כי הצלחתי להבין שהוא שואל שוב מה שם האורח, ואייתתי לו את שם הבנזוג. דקה אחרי כבר הועברתי אחר כבוד לאחד החדרים, מברכת את עצמי על יכולתי המופלאה בצרפתית. רק ששנייה אחרי ענה לי מישהו, במבטא אנגלי מושלם (בעוד הבנזוג דובר אנגלית אמריקאית עוד מימי הקולג' שלו). אחרי שיחה קלה, בה אני והאנגלי התנצלנו ארוכות אחד לפני השני, ניתקתי.

ממש אין לי כוח לדבר שוב עם הצרפתי בקבלה. מצד שני, אני רוצה לדבר עם הבנזוג. מישהו יודע איך אומרים "אני רוצה לדבר עם אורח בשם.." בצרפתית? ובאותה הזדמנות, איך אומרים "אני לא יודעת את מספר החדר"?

מצאתי את הטריק לאכול טוב (טוב, האמת שזה מאוד תלוי), בחינם, תוך שירות מתחנף במיוחד. כלומר, אני בטח מגלה את אמריקה לכל מי שהתחתן כבר, אבל בשבילי זה היה גילוי חדש. זה נקרא "טעימות" בגן אירועים.

טוב, נסביר קודם את הרקע: אחי והחברה שלו, שמתחתנים עוד שבועיים, הופתעו לגלות שגן האירועים שלהם החליף שף ותפריט. מייד הם ביקשו ערב טעימות מחדש, לקבוע מחדש את התפריט. גן האירועים הסכים, והטעימות נקבעו להיום בערב.

אני נחתתי לפנות בוקר. הלכתי לישון במשהו כמו שש בבוקר, וקמתי בצהריים, לא מאופסת. כשאחי והחברה שלו שאלו אם מתחשק לי להצטרף בערב ל"טעימות", אמרתי בטח, למה לא. בדמיוני ראיתי מזנון עם המון צלחות באיזה חדר, ובוחרים מהצלחות.

מצאתי את עצמי ליד שולחן מרובע גדול, עם אחי, החברה שלו וההורים שלי, בלב מדשאה ענקית ריקה, צמודה לים (הם מתחתנים בקיסריה, על החוף. מקום באמת יפה). אז ישבנו שם, צפינו בשקיעה, כשהגישו לנו משקאות (קפירניה, מוחיטו ואמרטו סאוור, לצד יין). האווירה, מקסים.

ואז, בקצב של אחת לחמש דקות, הופיעו מנות חדשות על השולחן. היה שם, במנות הראשונות: סלמון עטוף בוואסבי עם נודלס שקופות, טרטר פלמידה עם בורגול,קרפצ'יו בקר (ממ, קרפצ'יו), פלאפל ירוק עם המון כוסברה לצד קבבון טלה, פלאפל דגים (בעצם מן קציצת דגים כזו), שיפודוני פרגית, טוסטונים עם כבד אווז, פילה ברבוניה מטוגנים על סלט ירוק, גספצ'ו עם מקל בצק עם קצח. בסלטי הביניים: אנטי פסטי, סלט פטוש (ירקות ירוקים קצוצים עם צנוברים, מצוין), סלט תרד ומשמשים, סלט רוקט ועגבניות מיובשות, סלט כרובית וצנון באיולי. כל זה הוגש עם פוקצ'ה מתובלת לצד טפנדים.

במנות העיקריות: פילה מוסר עם עשבי תיבול ועגבניות, נתחי פרגית בצ'ילי וקרמל, קונפי אווז עם ירקות שורש, אנטריקוט ברוטב פלפלת. זה הוגש עם בטטות, תפוחי אדמה ואורז. בקינוחים היה סופלה שוקולד, טרין שוקולד, בצקיות חלבה במילוי קרם נוגט וקוקוס, סורבה עם סלט פירות, שטרודל חבושים ואטריות קדאיף עם בננות וקוקוס.

כולנו אכלנו מהכל. טעמתי מהכל. הכל. שבועיים של השגחה על מה אני אוכלת כדי שאני אוכל להשתחל לשמלה ביום החתונה ירדו לטימיון עם ערב הטעימות הזה. אבל היה קשה לומר לא. יושבים שם, במדשאה ענקית, הכל מקסים, הבריזה ממש קרה (אני! לבשתי! מעיל! ביוני! בישראל!), המלצרים רצו ופשוט הביאו עוד ועוד ועוד. היה כל כך מעולה. זה ממש מצוין ה"טעימות" הזה. שווה להתחתן.

ליד המסוע בשדה התעופה שלט מאיר עיניים בעברית: "נא להיצמד לימין". כולם, אבל כולם, עומדים באמצע או בשמאל. אין מה לדבר על ללכת מהר על המסוע.

בתור לדרכונים נעמד מישהו לידי. "אדוני, תור זה לעמוד מאחוריי, לא לידי". תוקע בי מבט של "מה הבעיה שלך". נו, לא משנה.

בנקודת הביקורת למונית ביציאה משדה התעופה תור של ארבע חמש מוניות. הנהג שלי נעמד מאחורי המכונית, ומייד מתחיל לצפצף. "יאללה, ססאמק".

וכל זה לא הצליח לקלקל לי את המצב רוח. ארבע בבוקר, ובבית של אחי, הוא ואשתו לעתיד ישנים, אני פותחת עם המפתח, ומגלה מאחורי הדלת סמויאד אחד לבן עם עיניים נוצצות, נפנופי הזנב שלו מאיימים להפיל אותו מרוב שמחה. איזה מושמוש. איך התגעגעתי. אני בארץ.

כי כבר מאוחר ומחר טיסה וצריך להספיק הרבה דברים לפני. סיכום בקצרה: פיקניק, חברים, אוכל (בצד השבדי: תפוחי אדמה צעירים מבושלים, הרינג, תותים. בצד הישראלי: ירקות, לחם, גבינת שמנת ומלון), נוף יפה, קצת טבילה במים. ונעבור לתמונות. ראשית, זירת הפיקניק:

אורח שבא לבקר (האמת שהצבעים שלו שבו אותי. כזה שחף קלאסי כבר מזמן לא ראיתי):

ואממ, טוב, זהו. אמרתי כבר שמאוחר? בעוד 24 שעות כמעט בישראל. ווויהי.