הטמפרטורות קפצו בעשר מעלות. השלג והקרח על המדרכות נמס קצת, נותר בעיקר בוץ. השמחה שאחזה פה באנשים, אפשר לחשוב שהאביב הגיע. אנשים בעבודה יצאו היום לטיולים רגליים, אני שקלתי לבוא עם המעיל הקל יותר, הבנזוג ואני הלכנו ברגל הביתה, כי "הרי כל כך נעים". הטמרפטורה, אגב, היא חמש מעלות.
האביב הזה ייגמר ביום שישי - צפוי מינוס עשר ושלג. אוי.
אחת מתוכניות הטלוויזיה החביבות עלינו היא "סופר נני". אין כמו זוג כמונו, שאין לו ילדים, לצקצק ולבקר טעויות של הורים אחרים. על הפעם היחידה שממש היה ילד בבית שלנו אנחנו לא אוהבים לדבר. זה היה כשהזמנו זוג חברים של הבנזוג לארוחה, וכשהם הופיעו בדלת נחרדנו לגלות שהם הביאו איתם את יאקוב, נזק קטן בן ארבע. זה קטע שבדי אופייני. למה להוציא כסף על בייביסיטר אם אפשר לסחוב את הילד איתכם? רק שבד"כ מדובר בתינוקות שאמורים לנום בעגלה בזמן הביקור, לא בילדים בני ארבע.
יאקוב הקטן לא גילה כל עניין באוכל שהכנתי, וביקש שוקו חם ושוקולד. אמא שלו ביקשה ממני לתת לו את זה. לקח לו שתי דקות לחלוק את השוקולד שווה בשווה בין הפה שלו לידיים שלו, וככה, מרוח כולו, הוא רץ אל אמא שלו, שישבה על הספה שלנו. הספה הלבנה שלנו. אמא שלו, במקום לעצור את השואה המתקרבת אליה מייד, פתחה אליו ידיים וצהלה: "מי חמודי בא אליי?" וככה, חשה בדום לב ממשמש ובא, צפיתי במחזה כאילו בסלואו מושן: יאקוב הקטן מרוח כולו בשוקולד רץ אל אמא שלו, ידיו נוטפות השוקולד מתנפנפות באוויר, פיו פתוח קצת מזיל ריר מעורב בשוקולד, מגיע לספה, מורח את שתי הידיים עליה בשביל להגיע לאמא שלו, מועד קצת, הפה שלו מורח עוד קצת שוקולד על הספה, אמא שלו צוהלת בגאווה. יכולתי לחוש את הלב שלי נעצר.
הבנזוג הביט בי בחשש, יודע שאם אשאר בחיים אחרי שצפיתי במחזה הזה אני עלולה להרוג את אחד הנוכחים, ולכן מייד הצהיר בקול: "לא נורא, זה יירד בכביסה, בוא אליי יאקוב". כאמצעי לבידור החליט הבנזוג לתת ליאקוב לשחק בפלייסטיישן שלו. רק שהתברר שיאקוב מעדיף לחבוט את הקונטרולר ברצפה מאשר לשחק איתו. אין מה לומר, יאקוב גילה כישרון נדיר, והצליח לפגוע בשני הדברים הכי חשובים לבנזוג באותה עת: מצד אחד הפלייסטיישן שלו, מצד שני רצפת הפרקט, שבשבילה ריפד הבנזוג את רגלי כל הרהיטים בבית. הבנזוג הפך לאדום, סימן אזהרה לכל מי שמכיר אותו, אבל יאקוב רק צהל לעומתו, ממשיך לרסק את הקונטרולר אל הרצפה. "תפסיק עם זה מייד", רעם הבנזוג, ויאקוב הקטן חייך אליו בעליצות, חובט ביתר שאת.
שאר הערב אינו ממש זכור לי. אני יודעת רק שמאז הם לא ביקרו אצלנו שוב. יכול להיות שזה קשור לזה שהבנזוג אינו מזמין אותם לאכול בלי לשאול קודם אם תהיה להם בייביסיטר באותו יום. יכול להיות שהם נעלבו.
אניווי, חזרה לסופר נני, הם באמת מוצאים שם משפחות אללה איסתור. המשפחה בתוכנית האחרונה קראה לבת הקטנה שלהם דיזל. לא ברור אם על שם הג'ינס או הדלק. כך או כך, ברור שמשהו בשיקול ההורי פגום כאן.
ולקינוח, אפרופו ילדים, הנה תמונה המנגה של הבנזוג. הקטע הממש מגניב הוא שיש לבנזוג תמונה מגיל ארבע, שהוא נראה בה בדיוק ככה. אבל בדיוק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
