עדי בעולם

על כל כך הרבה דברים אני רוצה לכתוב אבל איכשהו זה מתמוסס לי. אז אני אנסה לתפוס פה כמה דברים לפני שזה שוב נעלם בנבכי אלצהיימר הנעורים.

כבר כתבתי פה כמה הדהימה אותי העזרה שזכיתי לה מחברות בשנה שעברה. חברות שלקחו לגן ואספו מהגן והביאו ארוחות ערב לכל המשפחה ופינוקים קטנים לימים הכי קשים. חברות שהתאגדו ביניהן ועשו תורנויות בישול ובייביסיטר בלי שבכלל ביקשתי (ולא כי לא הייתי צריכה, כי פולניה). חברות שידעו שאני לא במצב שרוצה לראות מישהו, אז פשוט דפקו על הדלת וכשפתחתי מצאתי סיר מלא וזר פרחים מחכים על המפתן.

לפני קצת יותר משנה עזבה אחת החברות האנגליות את בודפשט. במסגרת חגיגות הפרידה היא ערכה תה של כריסמס במלון ארבע העונות, והזמינה כמה חברות קרובות לשולחן. היה מקסים כמו שכריסמס בארבע העונות יכול להיות, ואז היא הכריזה שלכבוד הפרידה היא קנתה לכולנו מתנות. היא נתנה לכל אחת מאיתנו חבילה קטנה זהה ומעטפה. בחבילה היה בקבוק שתייה כזה של ספורטאים, וכפפות לריצה (כי בחורף צריך כפפות לריצה, מתברר). וכשכולן לא ידעו מה לעשות עם זה בדיוק, היא אמרה: "תפתחו את המעטפה". וכולן מסביבי פתחו את המעטפה והזדעזעו למצוא שם דף שמבשר שהיא רשמה אותן, ואף שילמה השתתפות, למירוץ עשרה קילומטר סביב בודפשט, ויש להן ארבעה חודשים להתאמן. תודו שהיא אלופה. וגם קצת מרושעת.

אני עוד לא פתחתי את המעטפה שלי כשהיא הסתכלה עליי וחייכה. "אל תדאגי, אותך לא רשמתי לזה. לך נתתי משהו אחר". במעטפה שלי היה את זה:

אני אקרא לה בשמה, קת'רין. קת'רין המהממת, שבאופן אישי בישלה כמה וכמה ארוחות לכל המשפחה והביאה אותן לכאן, קת'רין שאירגנה לו"ז בין כל החברות שלי כך שלא יהיה יום שלא מבשלים לי, קת'רין ששלחה לי מגזינים ואמצעי בידור באנגלית בימים קשים, קת'רין שגם סיימה את השהות שלה כאן במתנה מושלמת. כשהתקשרנו לשף הזה, התברר שהיא שילמה לו על חמש ארוחות ערב מלאות לארבעה אנשים. כל מה שהיינו צריכים זה לומר לו מה אנחנו אוהבים לאכול ומתי אנחנו רוצים שהוא יביא לכאן את הארוחות האלה. זה היה שימושי מאוד, ומראה בדיוק מיהי קת'רין.

אם יש משהו שלמדתי מהחברות המהממות האלה (לא רק קת'רין, גם לואיז שלקחה את הילדים בהתראה של רגע ליום שלם. גם שיבון שאספה את הילדים מהגן והחזירה אותם אחרי ארוחת ערב, אמבטיה, בפיג'מות, עם סל ובו ארוחת ערב בשבילי ובשביל האופנוען. גם אניה, שפעמיים בשבוע במשך חודשים אספה את הילדים משני גנים שונים והביאה אותם אליי הביתה, בצד השני של העיר מהבית שלה. גם יעל, שבמשך שבועות אספה את הילדים בבוקר מהבית שלי ולקחה אותם לשני גנים שונים), זה איך לעזור.

זה פשוט. בבואכם להציע עזרה אל תאמרו"אם אתם צריכים משהו רק תגידו". זה משהו שגם אני אמרתי פעם, במקרים שחשבתי שצריך להציע עזרה. זה משהו שאמרו גם לי אנשים. אבל להם לא יצא באמת לעזור, כי אף אחד, לפחות אף אחד מפולניה, לא יגיד לכם באמת מה הוא צריך כעזרה. תחשבו בעצמכם מה אתם יכולים ומה אתם מוכנים לעזור לבן אדם, ותציעו לו בדיוק את זה. תגידו: "מי לוקח לך את הילדים לבית הספר מחר? אני אשמח לקחת". תגידו: "יש לך ארוחת ערב למחר? אני אביא". תציעו קונקרטית, ותיתנו טווח זמן מיידי, לא "בעוד חודש", לא "כשתצטרך". מחר. יום שלישי בשבוע הבא. תנקבו בזמן המדויק ובעזרה המדויקת שאתם רוצים לתת. זה מקל לאנשים לקבל את העזרה כשאומרים במפורש מה ומתי רוצים לסייע.

הבהרה: אני מדברת למעלה על עזרה מחברות. קיבלתי בראש ובראשונה עזרה מההורים שלי, שטרחו והגיעו לכאן הרבה פעמים בתקופה הזו. אני לא מפרטת כאן כי זה הרבה יותר טבעי לקבל עזרה מהמשפחה.

וקצת בענייני תרבות:

התחברנו לנטפליקס, וזה נהדר שיש מבחר של תוכניות שממש מדברות באנגלית ולא מדובבות להונגרית. עם זאת, אחרי שמתגברים על ההתלהבות מזה שאני ממש מבינה מה השחקנים אומרים, המבחר די מעפן. למשל בניתי על האנטומיה של גריי לשידורים חוזרים ואין.

מה שכן, ראינו את Stranger Things והיה מעולה. לגמרי מומלץ.

קראתי כמה ספרים מאז הפעם האחרונה שדיברנו על הספרים (חירות/ ג'ונתן פראנזן. הכותלי/ נל זינק. השעה לילה/ לודמילה פטרושבסקיה. מקום קטן/ ג'מייקה קינקייד. סבא שלי היה יורה בי/ ג'ניפר טגה. מאחורי המסיכה/ לואיזה מיי אלקוט), והייתי שמחה לפתח דיון אינטלקטואלי, לו היה לי מוח מתפקד. אז אם מישהו קרא משהו מהספרים האלה אני אשמח לשמוע דעות בתגובות!