מאז שעברתי לחו"ל הבטיחו לי שלוש חברותיי הטובות מהעבודה שיבואו לבקר. בארץ, שגרת חיי החברה שלי הורכבה מהרבה מפגשים איתן, בעבודה ומעבר לש"ג, ומאז שעברתי חיכיתי לרגע שנחדש את בראנצ'נו כקדם ונשב לאכול ולדבר כמו שצריך. גם הן כמובן רצו לבוא, במיוחד כשגרנו בלונדון, אבל זה הן עוד לא הספיקו למצמץ לכיוון אתר כרטיסי הטיסה וכבר לא גרנו שם, אז בלית ברירה הן נאלצו ללכת על רוסיה.
אז לא מזמן נחתו כאן גילה, איריס ושני לסופ"ש בנות בן ארבעה ימים. היה מפגש מרגש.
המפגש המרגש (צילום אילוסטרציה)
עוד לפני שהגיעו ביקשו הבנות לדעת מה מזג האוויר כאן ומה להביא ללבוש. דיווחתי מה שהיה באותו רגע - מן 15 מעלות כזה, אפרפר, סה"כ אפשרי לטיולים. כשהן התעניינו אם יספיק מעיל קל ממש נזפתי בהן שבלילה קר ולהביא מעיל כמו שצריך.
מייד כשהן נחתו זרחה השמש ולא נעלמה ארבעה ימים. הטמפרטורות קפצו ל-22 מעלות, שזה טמפרטורת שיא לאוקטובר של כל הזמנים. בעוד אני לא מאמינה שמזג האוויר הזה הופיע, הן עשו לי פרצופים של "היית היסטרית לגבי מזג האוויר" ואיריס עוד התלוננה שאין לה מקום במזוודה כי הכל מלא מעילים ומגפיים שלא נעשה בהם שימוש. הה הה.
למותר לציין שבשנייה שהן המריאו בחזרה נעלמה השמש, וזו הייתה התחזית:
והיום, יום שני, כפי שאתם רואים בתחזית למעלה, ירד שלג. שלג באוקטובר, אפשר לחשוב שאני עוד בשבדיה. אבל החברות שלי, מה הן דיווחו בחזרה בארץ? שחם פה, אני סתם מתבכיינת. רר רר.
ונחזור לביקור: במשך ארבעה ימים עשינו חלוקה נאה של מצד אחד ביקורים באתרים הפופולרים ומצד שני זמני ארוחות ושיחות. היה מצוין.
על היום הראשון נלקחו הבנות אל השוק המקורה. אני בעצמי הייתי שם רק פעם אחת וזה היה מזמן, אז היה מעניין ומפתיע.
השוק. הקישוט המקובל לדוכנים - הפתעה - פפריקה.
באחד מדוכני הפירות והירקות גילינו פרי לא מוכר. זה נראה כמו עגבניה גדולה, כתמתמה צהבהבה. לא היה לנו מושג מה זה.
איריס: תשאלי את המוכר מה זה
אני: במה, עם ההונגרית שלי? אין לי יתרון עלייך פה
איריס: נו, תשאלי אותו. תגידי לו 'ווס מאכסטע'..
(איריס מוכיחה שלא משנה הונגריה או פולניה, שפה של סבתא זה שפה של סבתא!)
בערב הראשון יצאנו ארבעתנו למסעדה חביבה.
אנחנו חולקות מנות ראשונות. ע"ע דברים שאפשר לעשות רק עם חברות ולא עם האופנוען, הדוגל ברעיונות מסויימים*.
*Joey doesn't share food!
ביום השני טיילנו באנדראשי, הן השאנז אליזה של בודפשט (אני לא צוחקת, אלו הן שדרות שנבנו כהעתק לשאנז אליזה, כולל חנות של לואי ויטון). בדרך עצרנו בחנות ספרים שקראתי עליה שיש בה בית קפה בקומה השנייה, ובו תקרה מצוירת.
לא צחקו לגבי התקרה המצוירת:
באותו יום היו הבנות גם בבית הכנסת הגדול, במוזיאון הטרור (על שלטון הקומוניזם) וניסו לבקר גם בפרלמנט.
שני (בסמס לחן): היום היינו בפרלמנט, בית כנסת ומוזיאון הטרור
חן: פאן פאן פאן!
ואם חשבתן שזה מצחיק לגבי הסמס של שני, זה בגלל שלא ראיתן את הטלפון שלה:
כן, שני מייצגת את הצד הצעיר של הרביעייה שלנו
(כן!! אני יודעת שכיסוי הטלפון שלך הוא בצחוק!!)
באותו ערב הלכנו למסעדה שאני ממש אוהבת והצטרפה אלינו חברתי שירה. הבנות ושירה התחבבו מייד אחת על השלוש והיה ערב בנות משובח. שירה האיצה בנו לקחת אוכל הונגרי אמיתי כדי לטעום (היא עצמה הסתפקה בסלט, הערמומית) ואיכשהו יצא שכל שאר הבנות הצליחו להתחמק ורק אני הזמנתי גולש. אני. הבחורה שבשלב הזה פפריקה כבר יוצאת לה מהאף.
גולש. למרות האמור לעיל דווקא היה טעים.
בשלב הקינוחים כולן נכנעו והלכנו על קינוחים הונגרים אותנטים:
מימין: שומלוי גלושקה. משמאל: קינוח ערמונים וקצפת. או כמו שאיריס, שדוברת ג'ירפית, קראה להם: פרופיטרול ואנג'לינה.
את יום השבת עשינו בסימן ילדים ומשפחה - האופנוען והילדים הצטרפו לסיבוב בעיר העתיקה. בתוך שנייה החברות שלי התחברו עם הילדים, וגומבוץ העביר את רוב העיר העתיקה מחזיק יד לאחת או שתיים מהן. כן, קיבלתי תשובה אם חסר לו משפחה צעירה סביבו 
אחרי שהסתובבנו והצטלמנו חזרו האופנוען והילדים הביתה, ואני המשכתי עם החברות אל העיר. אחרי לאנץ', פצחנו בסיבובים עד שסיימנו אותם באחד המקומות שאני הכי אוהבת פה - הסימפלה. הסימפלה הוא פאב שנבנה בחצר פנימית של בניין חרב, מגיבוב של רהיטים משומשים. יצא מגניב. האווירה שם אמנותית (התחשק לי לומר "צעירה" אבל קלטתי שזה יציב אותי כמועמדת בטוחה לאחוזת ראשונים), הבירה זולה (6 שקלים לחצי בירה. כן, תחשבו כמה זה לעומת חצי בירה בתל אביב) והבעיה היחידה היא שאין אוכל.
אין בעיה, עברנו לפני בקונדיטוריה מגניבה, קנינו בה מקרונים עליזים, והתיישבנו עם הקופסה המגניבה של המקרונים והבירה.
בתמונה: מקרון פיסטוק ודובדבן. מתחתיו: חצי מקרון קרמל מלוח.
שיט, בא לי מקרון עכשיו.
משם המשיכו הבנות לעוד מקום, ואילו אני חזרתי הביתה להתמוטט למיטה (דובוש הראה לי מה דעתו על ימים שלמים של טיולים בלעדיו - והתעורר כל שעה בלילה. ביום השני הופעתי לפגוש את הבנות אחרי לילה שכלל שלוש שעות שינה בארבעה חלקים).
ביום האחרון יצאנו לקניות. מיתרונות הנסיעה בלי בני זוג.
וזהו, הן המריאו. גומבוץ עוד שואל עליהן כל יום..
זה סימן שהחברות שלך ביקרו: חומר קריאה לימים הקרובים. יש!!!
"לאשק לא יבוא"
הודעה לגילה: לעש"'ק זה "לערב שבת קודש". נראה לי שצדקת, לעש"ק זה ראשי תיבות!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
). אלא שלא כתמיד, במקום לחכות בסבלנות שאחזיר לו את הגלידה, אני שומעת אותו אומר בקול כועס: "גלידה של גומבוץ!". ג'יזס, מזל שהוא לא עשה איזה "אהמ אהמ" לפני.