ראשית - התנצלויות על היעלמותי, תגובות שמחכות בבלוג לתגובות כבר שבועיים, מיילים שמחכים למענה כבר שלושה שבועות. יש לי תירוצים משכנעים: האופנוען היה שבוע בחו"ל ומתברר שכשאת מטפלת בשני תינוקות לבד בארץ זרה לא נותר לך זמן פנוי לשנייה, ואז הוא חזר אבל כבר הייתי עסוקה בדברים אחרים. להלן.
כשרשמנו את גומבוץ לגן שמחנו לגלות בלו"ז השנתי שלו מסיבת כריסמס/חנוכה בדצמבר. אבל אחרי שגיליתי שאנחנו הישראלים היחידים בגן וכנראה גם היהודים היחידים כבר לא פיתחתי ציפיות לגבי הצד של חנוכה במסיבה.
מה רבה הייתה איפוא ההפתעה כשהגננת של גומבוץ שאלה אותי אי שם בנובמבר אם אוכל לעזור לה לארגן מסיבת חנוכה. "פרט לגומבוץ יש עוד שני ילדים יהודים בקבוצה", חשפה, ואני פערתי פה כי שום שם ברשימת השמות לא נשמע יהודי וגם, איך נאמר, כולם שם נורא בלונדינים. הגננת ראתה את הפתעתי ומייד הוסיפה "כמובן שלא נחשוף אותם", ואני התעלמתי מטון ה"לא חושפים בושות כאלה". היא גם הוסיפה שהיא פונה אליי ולא אל האמא של היהודים האחרים כי "המניסיון האימהות הישראליות תמיד יותר שמחות לעזור בארגון חגים יהודיים". אולי כי אותנו חינכו שזו גאווה להיות יהודי, לכו תדעו.
אלא שהגננת לא ידעה על מי היא נפלה - האמא הכי מתלהבת. כן, אני, האמא המתלהבת. כמו שאמרו חברות שלי כשסיפרתי להן: "טוב, זו הפעילות הראשונה בגן שאת מתנדבת. יעבור לך".
אבל בינתיים כאמור הייתי בשיא ההתלהבות ולכן מייד השקעתי את מיטב מרצי בארגון המסיבה. כלומר, אני לא עשיתי כלום פרט ללשלוח שני מיילים, אבל ידעתי טוב טוב למי לשלוח את המיילים האלה.
המייל הראשון נשלח לאמא שלי, שהגיעה לבקר פה שבוע אחרי. בעקבותיו, היא הביאה איתה את כל הציוד שצריך למסיבת חנוכה:
חנוכייה בצורה קלאסית של מנורה, נרות, סביבונים בכמות מספקת לכל ילדי הגן, מטבעות שוקולד, מפיות חגיגיות וגם קופסת לביבות להכנה מהירה (נו, אני בחופשת לידה, אין לי זמן לעמוד לגרר תפוחי אדמה ל-20 איש).
הייתי מאוד מרוצה, ולכן כתבתי לחגית, שהגיעה לכאן חודש אחרי, שאמא שלי כבר הביאה את כל מה שצריך למסיבה ולכן כל מה שאני רוצה ממנה כשהיא תבוא זה שתראה לגננת איך להכין כתרים עם נר. בדמיוני קפצנו פה לאיזה חנות, קנינו איזה בריסטול וחתכנו ממנו נרות. בדמיונה, ראתה חגית קצת יותר מזה.
מדבקות לקישוט הגן בצורות של חנוכה, סביבונים מיוחדים, סביבונים מעץ לציור והדבקה בשעת יצירה בגן, חומרים להדביק על הסביבונים, צמידי סטיקלייט, ואה כן, חומרים לכתרים עם נרות.
אקיצר, הגננת לא ידעה מאיפה זה נפל עליה כשהופעתי יום לפני המסיבה סוחבת שתי שקיות גדולות עם דברים למסיבה ולקח לי איזה עשר דקות רק להסביר לה מה הוא מה. אבל ייאמר לזכותה שהיא שיתפה פעולה יפה יפה, וכך כשבאת ביום המסיבה מצאתי את הגן מקושט כראוי למסיבה.
דלת הכניסה לכיתה. מצד אחד גרבי כריסמס, מצד שני סביבון וכד.
ערב קודם שלפה חגית קורצני עוגיות בצורות של חנוכה וגם הכריחה אותי לעשות עוגיות. יצא מאוד יפה.
כאן בתמונה אתם רואים את העוגיות לפני האפייה. את הנגלה הראשונה שרפנו לגמרי. ויפה שאני אומרת "שרפנו" כשרק אחת מאיתנו, הסובלת מטמטמת פוסט הריון, התבקשה לכוון את התנור ל-190 מעלות וכנראה כיוונה אותו בטעות ל-250 מעלות. את הנגלה השנייה כבר לא שרפנו. כלומר, חצי ממנה לא נשרף. אבל הפעם זה לא באשמתנו. ככה זה כששוכרים דירה ומקבלים את התנור מבעל הבית, יוצא תנור קצת מעפן. גילינו שהוא לא אחיד בכלל, חצי מהתבנית הייתה וול וול וול דאן, וחצי רק וול דאן. לא נורא, שמנו על העוגיות מספיק סוכריות כדי שהילדים לא ישימו לב לקראנצ'יות.
פרט לזה הוספתי תבנית לביבות. הופעתי בגן נושאת תבניות וקופסאות, פלוס דיסק שירי חנוכה (הידעתם ש"מי ימלל" נשמע כמו שיר נורא צבאי כשלא מבינים את המילים?) וכולי נושאת כתר וירטואלי "האמא הכי משקיעה". הה.
התברר שגם הגננת השקיעה קצת והורידה דפי צביעה עם סביבונים. זה פלוס הסביבונים לצביעה מילא די הרבה זמן של יצירה.
בתמונה: הסביבון שגומבוץ עשה:
אחרי זה הולבשו הילדים כתרי נרות ולמדו לשחק בסביבונים. בדמיוני חשבתי שכל אחד יהמר על אות ואם האות יוצאת הוא יקבל מטבע שוקולד. במציאות התברר שילדים בגיל הזה בכלל לא יודעים לסובב סביבונים ולכן המשחק הפך ל"מספיק שתנסו לסובב את הסביבון ותקבלו מטבע שוקולד".
שימו לב שתפסתי סביבון בעת סיבובו. לא, ברור ששום פעוט לא הצליח לסובב ככה, זה אחרי שהגננת הדגימה להם מה לעשות:
כל הילדים מאוד שמחו והתלהבו מכתרי הנרות והסביבונים. כולם, חוץ מהילד שלי, כמובן, שסירב ללבוש את הכתר והעדיף להחזיק אוטובוס קטן ביד במקום סביבון במשך כל המסיבה. העיקר אירגנתי לו מסיבה שילמד מה זה החגים שלו.
ואה, גם הדלקנו נרות והגננת הסבירה שהיה נס ויש אור במשך שמונה ימים והצליחה לעשות את זה בלי להזכיר את אלוהים אפילו פעם אחת. (כיאה לגן בינלאומי אין פה ממש דת, רק תרבות. יומיים מאוחר יותר אני אגלה במסיבת הכריסמס שגם ישו לא יוזכר. סבבה, זה בדיוק מה שרציתי).
(הלכנו לפי בית שמאי. או בית הלל. נו, הבית שאמר שקודם מדליקים שמונה נרות ואחרי זה יורדים כל יום נר).
בארוחת הצהריים הוגשו לילדים הלביבות ואני שמחה לומר שהבן שלי, שני היהודים הנסתרים וגם הגויים של הגן כולם אוהבים לביבות, ועוד יותר מזה עוגיות בצורת סביבונים, ועוד יותר מזה סוכריות זרחניות שמודבקות עליהם. נו טוב.
בסוף היום חולקו לכל ילד הביתה סביבון צבעוני, מטבע שוקולד, הסביבון שיצר וכתר הנר שלבש. זה משך הרבה תשומת לב עד שאמא גרמניה אחת מהקבוצה הבוגרת יותר נעצרה ליד הגננת כדי לשאול אותה מה זה. "עשינו מסיבת חנוכה", הסבירה לה הגננת. "עשיתם מה?" תהתה האמא. "חנוכה", אמרה הגננת, "את יודעת, החג היהודי?" "לא, מאיפה שאני אדע?" ענתה האמא, "לא שמעתי מעולם". אמרה והסתלקה. סיפרתי על זה לאופנוען מאוחר יותר בבית וביחד העלינו הרבה בדיחות. לא אפרט עכשיו, רק אסכם שכנראה לא לימדו את סבא שלה בוורמאכט מה זה חנוכה.
הייתה מסיבה מאוד מוצלחת, וכפי שאני אגלה יומיים אחרי, קצת יותר מושקעת ממסיבת הכריסמס. לא שאני עושה תחרות או משהו, ברור שלא, אבל העיקר שהיהודים ניצחו.
בהיותי בחו"ל לא דאגתי להתכונן נפשית למפגש עם הסופגניות השנה ולהכין את עצמי שמותר לי רק אחת ביומיים או ארבע סה"כ כל החג. זה לא שיש לי פה רולדין או משהו ולמרות שיש סופגניות בסופר (מתברר שזה ממש נפוץ בהונגריה) הן ממש לא מגרות, אז לא דאגתי שאתפתה.
והנה עשינו פה אתמול הדלקת נרות חנוכה בבית, ואמא של האופנוען הופיעה נושאת מגש סופגניות שעשתה בעצמה. מה זה טעימות. ובגלל ששכחתי את השיחה הנוזפת המקדימה היה זה רק אחרי הסופגניה הרביעית (!!) שבלעתי כשקול קטן לחש בירכתי מוחי "אה, גיברת, מה את חושבת שאת עושה?" וקלטתי שבלעתי ארבע סופגניות לפני שבכלל מצמצתי. ניסיתי לנחם את עצמי שנתתי לגומבוץ ביס מהסופגנייה השנייה אבל זה כנראה לא מה שיציל אותי מקלוריות החג. לקינוח סיימתי גם את מגש הלביבות. הממ.
בעקבות אי הגעתי למחשב עם שתי ידיים פנויות מצטברים אצלי די הרבה פוסטים בראש, אז ייתכן קצת שטף קטן. בקרוב: כריסמס, וגם פוסט תרבותי על "סרוגים", "יחפים" והמשלוח הספרותי המכובד שקיבלתי מהארץ. ואם אספיק אז גם פוסט על השבוע לבד כשהאופנוען היה בחו"ל. נראה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
