עדי בעולם

ביטויים באנגלית שאני אומרת בעברית בלי כוונה:

- זה לא עושה היגיון.

- אני אקח פה תמונה.

- אני רואה את הנקודה שלך.

- זה הולך בלי להגיד.

ביטויים באנגלית שאני אומרת בעברית, אבל לפחות זה בכוונה:

- עיצרו את הסוסים שלכם.

- אני אקח המחאת גשם.

- זה הכל יוונית בשבילי.

כשרק עברתי לשבדיה שאל אותי השבדי איזה ספרים ארצה שהוא יקנה לי לכריסמס, ואני עניתי, כמו בת זוג טרייה מלאת מוטיבציה, שאני רוצה לקרוא ספרות שבדית כדי להכיר את התרבות שעברתי אליה. אלא שבעוד אני דימיינתי בעיני רוחי ספר שבדי בן זמננו, המספר על גיבורה צעירה ומגניבה בשטוקהולם ועל חייה בעיר הגדולה, חשב השבדי באופן קצת יותר רחב ורכש לי ספר מלפני 60 שנה שנקרא The Long Ships (במקור: Röde Orm), ובו 500 עמודים בכתב צפוף על קורותיו של אורם, ויקינג החי בסוף האלף הראשון בשבדיה, בערך בתקופת כניסת הנצרות לאזור.

הודיתי בחום לשבדי על המתנה היפה, נשבעתי בלב שבכריסמס הבא אקנה לו את האנציקלופדיה המקראית, והשלכתי את הספר לערימת "צריכה לקרוא אבל לא נראה לי שזה יקרה". ארבע שנים מאוחר יותר, כשניסיתי לעודד עצמי על הפרידה, הזכרתי לעצמי שעכשיו אני לא חייבת לקרוא את 500 העמודים הצהבהבים שהוא קנה לי בכזה חוסר הבנה לאופיי קל הדעת.

אלא שהשבדי לא יצא מחיי, ובכריסמס האחרון הוא אמר: "תגידי, איך זה שאף פעם לא שמעתי מה חשבת על ספר הוויקינגים שקניתי לך?" עוד לא הספקתי לעפעף והוא הוסיף - אומנם באנגלית אך במבטא פולני מובהק - "אני מניח שקראת אותו, זה הרי היה מתנה ממני כבר לפני חמש שנים". ציינתי לעצמי בהפתעה קלה שמתברר שהוא כן למד משהו בשנים האלה איתי, ומייד הודעתי שבמקרה בדיוק לאחרונה התחלתי לקרוא את הספר.

וכך התחלתי לקרוא את הספר. התבאסתי לגלות שהמתרגם שתירגם אותו משבדית לאנגלית ידע אנגלית כמו ששחר משבט סוואנה הופיעה בפרק הראשון של הסדרה, ועל כן תירגם אותו כנראה בעזרת מילון. יצא משהו מאוד משעשע, קצת דומה לפרקים של הבחור האוקראיני אלכס ב"הכל מואר", שבהם הוא מדבר אנגלית מילונית. אלא שעשרה דפים אחרי שעובר השעשוע מתחשק לחנוק את המתרגם ואת ההוצאה שבחרה את המאותגר לשונית הזה.

למרבה השמחה, הסיפור דווקא מעניין ואף שזור אתנחתות קומיות, אם כי אלו מוצפנות היטב. סיפורו של אורם הג'ינג'י, בן למשפחה דנית/שבדית (סקנדינביה הייתה אז אזור ששינה שלטון ממלחמה למלחמה), היוצא למסע ויקינגים אל הדרום הרחוק (ספרד), משרת כשומר ראש של המלך האנדלוסי/מוסלמי אל-מנסור (ומעריץ את הנוהג המוסלמי להתחתן עם כמה נשים), חוזר לשבדיה, מתחתן עם בת מלך, מאמץ את הנצרות (כל הספר נגוע בהסברים מייגעים מדיי על הדת הנוצרית), ומסייע להפצתה בשבדיה עובדת האלים הסקנדינבים דאז (איך משכנעים ויקינג להמיר דתו לנצרות? משקים אותו עוד אלכוהול, ועוד, ועוד, עד שיסכים להטבלה. ואימרו אמן), ואז יוצא למסע לגניבת עוד זהב מדרום אירופה (כל עניין המוסר משמש כאתנחתות קומיות בספר הזה. כל מיני משפטים כמו "הוא אומנם היה קרוב משפחה שלי, אבל הוא שבר לי את הגביע האהוב עליי, כך שאני לא מצטער שהרגתי אותו").

בהיותו בן יותר משישים שנה, חף הספר מכל פוליטיקלי קורקטנס. כך למשל אוספים הוויקינגים לספינתם עבד נמלט, והוא מתואר כבעל צבע עור משונה ופרצוף משונה עוד יותר, שלא לומר מכוער. העבד מתלונן על העובדה שמעבידיו הכריחו אותו לאכול חזיר, והוויקינגים מאוד מתפלאים על התלונה, כי מי לא אוכל חזיר? כך מתברר שהאיש בעל המראה המשונה הוא סולומון היהודי, שמעתה יכונה בכל הפרקים הבאים "סולומון דה ג'ו". כמו כל היהודים, סולומון היה עשיר מאוד לפני שנחטף והפך לעבד, והוא ינקום בחוטפיו מאוחר יותר בעזרת הוויקינגים כשיוביל אותם לטירה שלהם (היהודים הערמומיים האלה, בחיי), ואז ישתמש בקשריו בשלטון (כמו לכל היהודים, יש לסולומון השפעה על השליט) כדי לסייע לוויקינגים.

למרות התלונות לעיל, הספר דווקא חביב, משעשע ומספק מידע על תקופה קצת פחות מוכרת. מכל מה שחיפשתי, עושה רושם שהספר לא תורגם לעברית. מי שרוצה לקרוא אותו בפונט זעיר ובאנגלית עקומה מוזמן לקנות את העותק באנגלית.

לפני קצת יותר מחצי שנה עשיתי בדיקת דם, ולמרבה הזעזוע טען הרופא שיש לי כולסטרול גבוה. הדבר הראשון שעשיתי עם המידע היה כמובן להדחיק אותו ולדחוף לפי עוד בריוש מרוח בחמאה עם ביצה עין ליד וקרואסון עם שוקולד לקינוח. אלא שחצי שנה אחרי נזכרתי בבדיקה ההיא, ואחרי הרהור קל הגעתי למסקנה שברור שהיא הייתה שגויה. כי:

א. עשיתי את הבדיקה יום אחרי יום העצמאות, שבו אכלתי ארוחת על האש מטורפת אצל חברתי איריס, איזה שמונה סוגים של בשר, ולקינוח עוגת מוס שוקולד.

ב. הרופא בטח טעה.

ליתר ביטחון החלפתי מרפאה ורופא, ולפני יום הבדיקה החדשה אכלתי יומיים בעיקר חסה ואורז מלא. כך שדי הופתעתי לגלות בבדיקה החדשה ששוב יש לי כולסטרול גבוה. איך לעזאזל??

כיוון שהחלפת הרופא לא עזרה לי בכלום, שקלתי להחליף קופת חולים. אבל נו, זה כזה כאב ראש. ובינתיים, חברתי גילה ייעצה לי קודם כל לצמצם בבריושים, ודבר שני - לעשות פעילות גופנית, כי מתברר שמדיניות הספורט-כורסה שלי לא עבדה טוב עד עכשיו.

וכך מצאתי את עצמי עושה צעדות בפארק הירקון. ואני חייבת לומר, שבשונה מאיך שהוא מלא באנשים, ילדים ועגלות בסופ"ש, באמצע השבוע מדובר פשוט במקום קסום. מלא בציוצי ציפורים ובנופים שבדרך כלל לא רואים בעיר.

תענוג שממש לא צפוף:

הידעתם שיש שחפים בארץ? איך זה שלא שמתי לב אליהם עד עכשיו?

יש מלא זוגות, רומנטים או סתם חברים, היושבים להם על הספסלים.

ומלא פינות חמד, כולל אקליפטוסים, העץ שהכי מזכיר לי את הילדות.

אז לפחות עד מאי, או אם יהיה קיץ קל אז יוני, יש לי לאן ללכת לעשות ספורט. עכשיו רק נראה שאני מתמידה.

ממ, רוצה בריוש. רצוי זה הממולא בשוקולד של בר-לחם. לא, יש לי כולסטרול, תאכלי עוד קצת מרק גריסים.

(מתוך דיונים בראשי).

וזה קטע וידיאו ששמתי בפוסט הקודם, אך קצת באיחור ונראה לי שהרבה לא ראו. זה קטע מתוך "עשרה דברים שאני שונאת בך", ובו הית' לדג'ר שר "איי לאב יו בייבי" לג'וליה סטיילס, ומראה לה שהוא יודע איך לבקש סליחה ולהודיע שהוא אוהב אותה. הסרט הוא גירסה טינאייג'רית אמריקאית ל"אילוף הסוררת", ולדג'ר משחק את הזר המסעיר שבא לכבוש את הבחורה המרדנית. זה הסרט שבו התאהבתי בלדג'ר.