ערב הסדר, אחינו הקטן מקבל את המשימה לאסוף את ברוגן, בת דודתנו האוסטרלית, מהמלון ולהביאה לליל הסדר. הבעיה: ברוגן מדברת במבטא אוסטרלי כבד, לא אני ולא אחינו הקטן מבינים מילה ממה שהיא אומרת.
אחינו הקטן מחליט לאסוף אותי קודם, כדי ששנינו נטפל בזה יחד. "קבעתי איתה במלון שלה בשש", הוא מודיע לי, "או לפחות ככה אני חושב. או זה או שהיא אמרה לי שהיא מביאה איתה ארבע חברות ונחש לארוחה והסכמתי".
שש מתחת למלון של ברוגן. אחינו הקטן ואני מתייבשים באוטו בכניסה למלון. אחרי חמש דקות שאנחנו עומדים עם האוטו בכניסה הראשית ניגש השומר של המלון לרכב ושואל במבטא רוסי כבד:
"מה בעיה?"
אחינו הקטן: "אני לא מצליח לחבר את החוטים של הפצצה. אבל ברגע שאני מצליח אני זז".
שומר: "אין בעיה, העיקר מפנה חניה".
אחינו הקטן מתקשר לברוגן ושואל איפה היא. הקמטים על מצחו מעידים שאינו מבין את התשובה.
אחינו הקטן: יס, יס, סורי, קן יו סיי איט אגיין?
ברוגן חוזרת על מה שאמרה.
אחינו הקטן: אהה, אהה, סורי, ווט?
ברוגן אומרת משהו.
אחינו הקטן: אה, אוקיי, ביי ביי.
אני: נו, מה קורה?
אחינו הקטן: אין לי מושג.
חולפות חמש דקות, השומר בא לשאול מה קורה.
אחינו הקטן: הפצצה כבר מוכנה אחי, זז מפה עוד דקה.
שומר: יופי, יופי
חולפות חמש דקות. אני לוחצת על אחינו הקטן להתקשר שוב לברוגן.
אחינו הקטן: היי ברוגן, ווט'ס אפ?
ברוגן אומרת משהו.
אחינו הקטן (בטון נקמני): ווייט א מינט, איי גיב יו עדי
אני: הלו
ברוגן: איימקאמינגדאון איןג'אסטפיומינטס איירקון מייט
אני: אהה. סורי, קן יו סיי דט אגיין?
ברוגן: בלה בלה בלה בלה בלה מייט
אני: אה, אוקיי, גרייט
(מנתקת)
אחינו הקטן: מה היא אמרה?
אני: אין לי מושג
כמה דקות חולפות, ברוגן מופיעה עם תרמיל ענק ומברכת אותנו לשלום בחיוך רחב ובנאום נרגש. אנחנו לא מבינים מילה.
אחינו הקטן: איי'ם סורי, איי'ם דרייבינג, ניד טו קונסנטרייט, טוק טו עדי
(מנופף לשומר המלון): ביי ביי ובום ובום!
השומר: חג שמח!
לסיכום ליל הסדר:
גפילטע עם חזרת זה מצוין.
כבד קצוץ עם חרוסת זה ממש טעים.
רגעי שיא:
הדוד מהגליל מסדר את האפיקומן ומתכונן להתיישב עליו, עוז מרים אותו עוד לפני שהדוד מספיק להתיישב.
(לא שזה משנה, שכחנו ממנו בהמשך)
בסבב קריאת ההגדה מגיע תורו של עודד, בן הדוד מקליפורניה, לקרוא בקול רם. עודד מחליט להקריא באנגלית ("אם אני אקרא בעברית לא נגיע לאוכל לעולם"), ומסיים בקול מהדהד
"Me and no angel, for I am the Lord!!"
כל השולחן מתעלף.
בקטע שמתחיל ב"הללויה" כל המשפחה פורצת בשירת "הללויה, ישירו כולם". ברוגן בשוק.
שלב האוכל גומר אותי. בחיים לא ראיתי כל כך הרבה אוכל על שולחן אחד.
אני: לעולם לא אגע שוב באוכל!
אמא נכנסת לחדר עם קערה
אני: מה זה, אבטיח??
חג שמח!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
