אני חייבת לציין לטובה את מזג האוויר של סוף השבוע האחרון. סוף יוני ולמרות זאת ניתן היה להסתובב בחוץ בלי להתייבש מיידית.
אז שיחקנו אותה, יותר נכון חברתי מיקי שיחקה אותה והציעה לנו לטייל. נסענו לאזור נווה שלום (המסלול הזה ליתר דיוק). היה טיול בין חורשות האורנים (מצטערת, אחרי שבדיה קשה לי לקרוא למשהו פה יער), שביל נעים ומתפתל, קצת צל מדי פעם, רוח נעימה (!), פינות ישיבה עם שולחנות וספסלים של קק"ל. הכי פיקניק מהילדות. שם גם ישבנו והינקנו בצוותא, ואני השתדלתי לא להיעלב מדי כשמיקי ובעלה לא אכלו את כל הסנדוויצ'ים שהכנתי. ("כל הלילה אני עבדתי בשביל הסנדוויצ'ים שלכם, אבל זה בסדר, אל תאכלו, אני כבר אנוח בקבר"). את העוגיות שמיקי הכינה לעומת זאת חיסלנו האופנוען ואני בתוך דקות. הממ.
השמיים באותו יום היו מעוננים ויפים.
(צילומים: האופנוען)
ותהייה על העדפותיו של עם ישראל: אנחנו טיילנו ברגל, ועוד עם שני תינוקות רכים, והיינו בערך היחידים על השביל שהלכו. היו כמה רוכבי אופניים, ואנחנו מצדיעים להם, אבל היו גם המון ג'יפים. והשאלה שלי היא: למה בעצם זה נחשב לטיול לטבע לנסוע בג'יפ שלכם עד אמצע החורשה בשביל שממש קל ללכת בו, ואז לרדת מהג'יפ, לעשות מנגל ולחזור לעיר? לא יהיה עדיף לילדים שלכם גם ללכת קצת, במקום שילמדו שטיול זה נסיעה עד מקום שאוכלים בו וחוזרים הביתה?
ונעבור לפינת הצרכנות. כלומר קניות. כלומר בגדים.
אתמול שיחרר אותי האופנוען לשעתיים בלי גומבוץ ועוד הוסיף "לכי לקניות". היו ימים שצמד המילים הזה היה שולח אותי על האופניים ישירות למסריק/גן החשמל/צפון דיזינגוף, אבל לאור הבורגנית האיומה שנהייתה ממני חישבתי איפה יש הכי הרבה חניה ובחרתי, שאלוהים תעזור, לצאת מהעיר, להרצליה, ועוד לקניון, ארנה.
האמת שקניון ארנה נבחר כי יש שם חנות של רונן חן וכבר הרבה זמן אני זוממת על השמלה הזו (פסים זה ה-דבר הקיץ):
שכמובן תיראה עליי ממש פחות טוב מעל הדוגמנית, אבל ווטאבר. אניווי, נסעתי לקניון, נכנסתי לרונן חן, מדדתי את השמלה הזו, והתאכזבתי לגלות שהיא קיימת בחנות רק בכחול לבן, ואני כידוע סמולנית עוכרת ישראל וזו בעיה. סתם, זה לא קשור, אבל אני לובשת רק אפור/שחור/אדום וברגעים נוסטלגים ירוק, וזה לא הצבעים שיש. בעסה.
יצא שיצאתי מהחנות עם שקית שבה בכלל מתנה לאמא של האופנוען שחוגגת יום הולדת שבוע הבא.
ואז גיליתי שיש בקניון גאפ. ובגאפ יש סייל 25% על כל החנות. ובחנות יש גם בייבי גאפ.
עכשיו, בכלל לא יצא לי להיות בגאפ בארץ עד כה, אבל שמעתי שהם יקרים. מצד שני, הנחה קבועה על כל החנות עושה את זה להרבה יותר נגיש.
אז עשיתי סיבוב מהיר בחלק לנשים, ולא מצאתי דבר לעצמי (מה הקטע עם פרחוני?), ואז הגעתי לבייבי גאפ.
ולמרות שזכרתי שבשלב הזה יש לנו המון בגדים לגומבוץ וממש לא צריך, לא הצלחתי להתאפק. כאילו, סייל וכאלה. וככה קניתי דברים ממש לא פרקטיים, כמו זה:
שזה ממש מטופש מצידי לקנות - לא רק שהילד עוד לא הולך וזה הכי לא פרקטי אלא רק לקישוט, זה גם מעצבן אותו לשים כפכפי אצבע, ובצדק. אבל אני נמסתי מול המדף שם כאחרונת ההורמונליות.
טוב, לרשימת הקניות שם נוספו עוד כמה דברים שאנחנו באמת, אבל באמת, לא צריכים. ואחרי כמה זמן נפלטתי מהחנות עם כרטיס אשראי מעלה עשן ונשבעתי שנפלתי פעם אחת אבל אוקיי, יותר אני לא שבה לגאפ. לפחות לא עד הסייל הבא.
שבתי הביתה עם שתי שקיות שבהן אף לא פריט אחד עבורי, אנד יט הייתי מאושרת כמו פעם אחרי קניות. מי אני ומה קרה לאישיות המקורית שלי. תהייה בפעם המאה.
עדכוני טלוויזיה: נמאס לנו מטרה. אני לא מצליחה להבין את הקטע של הסדרה הזו - היא לא מצחיקה, היא אפילו עצובה, וזה די מדכא לראות אותה.
אבל מהסדרות החדשות אנחנו כן נהנים מפלש-פורוורד ומשקר לי.
מתי דם אמיתי חוזרת? והעונה החמישית של דקסטר? והעונה הרביעית של אהבה גדולה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
