אחרי שנהננו מבודפשט החלטנו שהגיע הזמן גם לטייל קצת. הבחירה הכי טבעית הייתה אוסטריה, שממש קרובה. כיוון שבפעם הקודמת שעשינו את זה נסענו לווינה, החלטנו שהפעם ניסע למקום חדש, אזור כפרי של אוסטריה.
אז בבוקר אותו יום השכמנו, ארזנו תיק שהנפח שלו התחלק שליש לנו ושני שליש לגומבוץ, ויצאנו לדרך.
התחנה הראשונה הייתה העיר ההונגרית שופרון (Sopron). היא קרובה מאוד לגבול האוסטרי, ויש לה עיר עתיקה מרשימה. היה חם מאוד וגומבוץ התעייף מהנסיעה ובחר להביע את התפעלותו מהעיר בשינה.
גומבוץ נהנה מהנופים של שופרון:
התהלכנו לנו קצת ברחוב הזה:
והופתענו לגלות שם מגן דוד. התברר שיש שם בית כנסת, שנבנה ב-1350. הרי לכם קצת פרופורציה לחגיגות המאה לתל אביב.
ושלושים מטר משם גילינו עוד בית כנסת (אם כי ממש חדש - נבנה ב-1600 ומשהו). ועל זה אמר האופנוען: טוב גרו פה לפחות שלושה יהודים, חייבים שני בתי כנסת.
אחרי הסיור היהודי הלא צפוי עברנו לחפש לנו מקום לאכול ויותר חשוב לשתות, כי היה ממש חם. האופנוען הצטייד מראש בהמלצה למסעדה ואכן מצאנו אותה. מבנה אבן עתיק ובו חצר גדולה. ישבנו לאכול.
(צילום: האופנוען)
אחרי ארוחת הצהריים חזרנו לאוטו וחצינו את הגבול לאוסטריה.
המטרה שלנו הייתה העיירה אייזנשטדט, היא עירו של המלחין היידן.
באייזנשטדט יש טירה גדולה, ואנחנו הזמנו חדר במלון קטן לא רחוק ממנה.
בדמיוננו ראינו את הנוף הכפרי של אוסטריה, גבעות מוריקות ורוח צוננת.
במציאות קיבלנו נוף כפרי, גבעות מוריקות ורוח ציקלון של 40 מעלות. יופי.
למותר לציין שבמלון לא היה מזגן.
"טוב, בערב בטח ממש יתקרר", אמר האופנוען באופטימיות.
טיילנו עם גומבוץ בעיר עד רדת החשיכה.
מעלה אחת לא ירדה מהטמפרטורה. הבטנו בקינאה בכמה דגים מתים בחלון חנות ששכבו עטופים בקרח.
"בטח יתקרר בקרוב", אמר האופנוען באופטימיות.
שתינו משהו קר בקפה הזה:
(צילום: האופנוען)
שיושב ממש מול הטירה.
שתינו מהר לפני שהבירה תתחמם.
כבר היה חשוך לגמרי כשפנינו לחזור למלון. לא היה טעם להעמיד פנים שעוד יתקרר כשיחשיך.
"בטח יתקרר במשך הלילה", אמר האופנוען באופטימיות.
מעלה אחת לא ירדה. יכולנו לשמוע ברקע יבבות של חרקים מבצעים חרקירי.
הגענו חזרה לחדר המלון. כולם היו מעולפים מסביב. כולם חוץ משלושים ושניים היתושים שחגגו על התקרה, כלומר.
בילינו שעה בציד יתושים.
עשינו לגומבוץ אמבטיה קרה. המסכן שב להזיע שלוש דקות אחריה. הזענו עליו בחזרה.
היה לילה קצת קשה. מול המיטה היה שעון דיגיטלי גדול. זה מצוין, כי זה עזר לי לגלות שגומבוץ מתעורר אחת ל-12-15 דקות. לא שאני מאשימה אותו, היה ממש חם. אפילו האופנוען, האיש שיכול לישון באמצע מוסך פעיל, התקשה לישון.
בשמונה בבוקר נמלטנו מהחדר לטיול בעיר.
"בטח כבר התקרר בחוץ", אמר האופנוען באופטימיות.
מעלה אחת לא ירדה. קנינו מים קרים ושתינו אותם בשלוק אחד. מייד הזענו אותם בחזרה.
אבל אז, לפחות, הגיעה גולת הכותרת של הנסיעה לאייזנשטדט. זוכרים את הטירה שבמערכה הראשונה הייתה תלויה על הקיר? אז במערכה השלישית נכנסנו אליה.
היו לנו כרטיסים לקונצרט באולם הגדול בטירה.
דבר ראשון שמחנו לגלות שהטירה בנויה כמו שצריך. בפנים היה קריר. תגידו מה שתרצו נגד פיאודולים, לפחות הם ידעו לבנות.
נשמנו לרווחה.
האולם של הקונצרט היה ממש יפה.
התקרה:
והאולם כולו:
זה היה הקונצרט הראשון של גומבוץ, ואנחנו היינו מאוד מרוצים לגלות שהוא מאזין בעניין. ככה אנחנו רוצים את הילדים שלנו - חננות למופת.
הקונצרט הורכב מיצירות של היידן בעיקר, אבל כהדרן קיבלנו את הוואלס ההונגרי המפורסם ששכחתי את שמו, וגומבוץ אפילו הפגין סימנים של הנאה. יאי.
היה שווה עד כדי כך שכבר לא היה אכפת לנו החום.
אבל שמחנו מאוד לחזור לאוטו. מזגן! יאי!
בדרך חזרה עלינו קצת לכיוון וינה ועצרנו במסעדה ליד הדרך, כזו שמגישה אוכל אוסטרי-גרמני. האופנוען קיבל שניצל כמו שרצה ואני הלכתי על בראטוורסט. יצאנו מרוצים.
ואז חצינו את הגבול בחזרה להונגריה. את פנינו קיבל גשם. תענוג. שבנו מהמדבר האוסטרי.
בפעם הבאה - גולאש כמו שלא ראיתם וחזרה הביתה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
(צילומים: האופנוען)
