אז בשבוע שחלף היינו בבודפשט.
כן, אני יודעת, נדמה שחזרתי משם רק לפני שני פוסטים. נו, מה לעשות, יש שם סבא וסבתא, שהבטחנו להם ביקור בסתיו, אבל אחרי הערכה מחדש של כל הדברים שצפויים לנו בחודשיים הקרובים הבנו שלא יהיה לנו זמן לנסוע אליהם ולכן הקדמנו את הביקור.
למרבה השמחה, הסתיו הקדים גם.
זה התחיל בהודעה שקיבלתי מאמא של האופנוען, שהיא מאוד מצטערת על מזג האוויר שמחכה לנו. לרגע נחרדתי לחשוב שגם שם מצפות לנו 30 מעלות כמו בכבשן התל אביבי, אבל אז התברר שהיא הזהירה אותי מ-16 מעלות גשומות. תודה אלוהים!
חמושה בגישת ה"אחרי חורף בשבדיה 16 מעלות הן בשבילי יום קיץ", ארזתי מגוון גופיות, ג'ינסים, כפכפים, ואיזה קפוצ'ון ספורטיבי ללבוש מעל.
לגומבוץ ארזתי את כל בגדי השרוולים הארוכים שטובים לו למידתו עכשיו (מזל, כבר פחדתי שעד שייצא לו ללבוש אותם כאן הם כבר יהיו קטנים מדי). כלומר כמה בגדי גוף ארוכים, כמה מכנסיים ארוכים, ואיזה קפוצ'ון תואם את שלי, בערך.
אה, וגם את זה. נכון מגניב?
מתנה מסבתא מצד אמא שלו.
אניווי, יום אחרי שנחתנו כבר טיילנו לנו במרכז בודפשט.
לא היינו רעבים, אבל לפעמים עוגות פשוט עושות לנו את זה.
(משמאל לימין: פרג, גבינה, דובדבנים, תפוחים, משהו ששכחתי, גבינה וצימוקים)
"את רוצה משהו ספציפי?" שאל האופנוען לפני שנכנס לחנות.
"לא", אמרתי, מצביעה מאוד בבירור על הפרג.
הוא יצא עם גבינה. מה לא ברור בזה שמצביעים על הפרג??
משם הלכנו - הפתעה - לפאב. אנחנו בד"כ הולכים לפאב "סימפלה", שהוא מן חצר בית ברובע היהודי הישן של בודפשט, שמלא ברהיטים ממוחזרים צבעוניים ואווירה, אבל מתברר שהוא לא היחיד בסגנון הזה, ובודפשט מלאה בגני בירה כאלה. שזה מעולה, כי בכולם יש חצר פתוחה, בשעות היום המקומות האלה די ריקים וזה מושלם לתינוקות/ילדים (יש שם בד"כ הרבה מרחב ודברים ממוחזרים שילדים שמחים לשחק בהם). ידידנו עופר הבשלן המליץ לנו על Instant, שזה אותו רעיון רק משתרע על פני כמה קומות, ואפילו הלכנו לשם, רק כדי לגלות שהמקום בשיפוצים. אבל אז נתקלנו בעוד מקום כזה.
(מחיר שתי הבירות ביחד כולל טיפ: קצת פחות מעשרה שקלים. הו כן).
משם עוד הלכנו למוזיאון הצילום ההונגרי או משהו כזה, ואז לארוחת צהריים, שבמהלכה כבר נמאס לגומבוץ מהשטויות של המבוגרים ומצאנו את עצמנו אוכלים ביד אחת ומשעשעים ביד שנייה. הממ.
ביום השני צנחו הטמפרטורות לתשע מעלות.
מילא אני, שקפאה עם הג'ינס, הגופייה וגישת ה"פחח, בשבדיה היה קר יותר". אבל גומבוץ המסכן הולבש בשכבה כפולה של בגדי הסתיו הדקים שהבאתי לו. האופנוען, שבארץ מתבכיין שהמזגן מקפיא אותו, דווקא משך בכתפיים וטען ש"ממש לא קר, נעים בבית". רר.
אז את היום הזה העברנו בבית פלוס קניון פלוס מרק חם. ממ.
ואה כן, שיעור שחייה לגומבוץ. דווקא זה היה המקום הכי חם בביקור - הם מחממים את הבריכה הזו עד שזה הרגיש קצת כמו סאונה. סוף סוף היה לי נעים עם הגופיה.
למחרת החלטנו להביא אותה בתרבות. במוזיאון ה-fine arts של בודפשט הייתה תערוכה שנקראה "אנדי וורהול בתלת מימד". הייתי קצת סקפטית, אבל זה התברר כממש להיט.
קודם כל הבניין מאוד יפה והתערוכה הייתה בהול מקסים:
ולתערוכה עצמה: ציורים של אנדי וורהול מוקרנים על פני מסכי טלוויזיה גדולים. המבקרים מקבלים משקפי תלת מימד ואחרי דקה של בהייה התמונות באמת נראות יוצאות אליך. זה ממש מגניב.
בצילומים אי אפשר להעביר את זה כמובן, אבל הנה דוגמאות לאיך זה נראה על המסך בלי הגוגלז:
(בתמונה הזו, למשל, זה נראה כאילו הדולר האמצעי ממש בולט קדימה ואילו שני האחרים היו ברקע)
בקיצור, היה מגניב.
משם הלכנו לפארק שליד המוזיאון ונתנו לגומבוץ לראות ברווזים לראשונה בחייו.
ומשם הביתה.
את היום החמישי העברנו בקניות בחנויות לתינוקות. זו הוצאה כלכלית מטורפת, תינוקות. ראו הוזהרתם.
את הטיסה חזרה העברנו בהפנמה של השינוי בחיינו: המטוס היה חצי ריק, וכל אחד מאיתנו התפרש על שורה משלו. עם זאת, אף אחד מאיתנו לא זכה לעצום עין. אני זכיתי בחצי שעה של קריאת עיתון שקטה וראיתי בזה הישג עצום.
ואה, קמתי בחמש וחצי בבוקר באותו יום וחשבתי שלא נורא. ועל זה נאמר - חברותיי בלי הילדים, שנו ככל שתוכלו עכשיו!!!!!!
איפה הייתי? אה כן, חזרנו לארץ, ותודה לאבא שאסף אותנו בשדה התעופה.
ישירות לחגים.
(באורח מפתיע, אני דווקא אוהבת את תחושת החגים בארץ. אולי בגלל שזה מתקשר ישירות בעיני לסוף הקיץ, שזה מאורע משמח, וגם כי זו עונה של הרבה פירות טעימים שטובים רק תקופה קצרה. מי אמר חבושים ולא קיבל).
חגים שמחים!
הודעה לבלוגרים מישרא: מסך הניהול החדש הזה, זוועה או מה? רואים רק חצי מהטקסט וצריך לשחק עם החיצים, וכל דבר פותח חלון חדש. רר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
