תחת שמיים זרים

"אמא," אני צועק בשעת צהריים מוקדמת, בדיוק לפני שאני מזנק מהדלת  לשיעור פסיכומטרי האחרון שלי, "את יודעת אולי איפה החולצה הזאת שלי, השחורה, של ההוא? של הקפיטליסט משחית האופנה המנוול הזה, שמנצל ילדים קטנים במפעלים שלו ומייצר רק זבל?"

"של מי?" היא עונה לי מחדרה.

"נו, של ההוא. טומי! טומי הילפיגר!"

"היא כאן." היא אומרת ומצביעה על ערמת הכביסה שעל המיטה שלה. "למה?"

"אני רוצה ללבוש אותה. אני נראה טוב בה."