תחת שמיים זרים

ברגע זה אני בטלפון עם נציגת מכירות של אל על. אני רוכש כרטיס טיסה לניו יורק, ל-27.5, עוד חמישה ימים.

הדרך היחידה שבה אני יכול לתאר את ההרגשה הזאת היא: "הבפנים שלי הוא ג'לי."

זה מבעית. לחלוטין.

"יש אולי כרטיס ל-28?" אני שואל בקול רועד, מנסה להרוויח עוד יום.

קולות הקלדה בשני הצדדים - אני כותב מילים אלו, והיא מחפשת.

"ל-29, באחת בבוקר." היא אומרת, ומציעה לי להמתין עם התשלום עוד יום, אם ארצה. כנראה היא שומעת את הרעד הזה בקול שלי.

"לא... לא." אני אומר, מנסה להשמע נחרץ. היא יודעת שלא.

זה פשוט כלכך מפחיד. כלכך כלכך מפחיד. זה לזנק אל תוך החיים, אל תוך החלום, לארה"ב, כמעט לחלוטין לבד.

כרגע נתתי לה את מס' כרטיס האשראי. זה נהיה אמיתי נורא, מרגע לרגע.

יש בי קול קטן שמתחנן שאני אפסיק. שאני אבטל הכל, ושארוץ להתחבא מתחת למיטה.

דינג, ו912 דולר ו65 סנט נעלמים מחשבון הבנק שלי.

"מס' דרכון בבקשה." היא אומרת, ואני נעמד, על זוג רגליים רועדות. אני שם לב שהתמונה שלי בדרכון הצרפתי נורא מכוערת, ובישראלי נורא ישנה.

שילמתי.

קניתי.

29.5, יוצאים ב1:00 בלילה, ומגיעים בחמש בבוקר.

פאק.