לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

תחת שמיים זרים


...והדרך עודנה נפקחת לאורך...

כינוי: 

בן: 42

ICQ: 17232339 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2005

כזה.


אני מתעורר, והעולם מתחיל לזרום פנימה.
אני לא מקלל.
העיניים עדיין עצומות, והדבר הראשון שאני מרגיש זה את הגוף שלה, חם ורגוע בין הידיים שלי.
הריח של השיער שלה ממלא את הנחיריים שלי, רך ונעים, ואני יכול לשמוע אותה נושמת. אני נשאר ככה כמה רגעים, מחייך לעצמי בחושך.
עדיין בעיניים עצומות, אני רוכן קדימה ומנשק את הצוואר שלה. אני יודע שהיא מחייכת, ושהיא ערה כמוני. אני מושך אותה אליי, והיא מתכרבלת בתוכי. הידיים שלי נעות לאורך גופה העירום, מלטפות ומחבקות, קצות האצבעות מציירות את קווי המתאר של מותנייה, בטנה ושדיה המושלמים, מגיעות אל הפנים ועוברות לאורך חיוכה העקום, המקסים. היא מסתובבת אלי, ואני פותח את העיניים. אור קלוש צובע את החדר בכחול, והיא מחייכת אלי. עיניים חומות ושיער שחור ועור בהיר חיוור, ושפתיים עדינות, ונקודת חן קטנטנה על נשפה התחתונה חוברים לתמונה אחת, לפניה של האישה שאני אוהב.
"בוקר טוב, אישה יפה שלי." אני אומר, ומנסה לנשק אותה.
היא מחייכת, אבל השפתיים נשארות חתומות.
"אוד או צ'יחצ'חתי איניים..." היא ממלמלת דרך שפתיים חשוקות, ומנסה לבלוע צחוק פרוע. היא כזאת טיז.




"...היינו מכינות קפה בכוסות כאלו בדיוק, כל יום רביעי. היו לנו שעתיים חופשיות, כי אני לא בחרתי מקצוע שני, והיא למדה ריקוד. אז כל שבוע היא הייתה מעירה אותי בתשע, והיינו יורדות למועדון ומכינות קפה, לפני שהיינו יוצאות לנסות לתפוס טרמפ לביה"ס..." היא אומרת לי, עינייה נוצצות, בוהות למרחק. "אהבתי את הפנימייה." היא מוספיה, והקול שלה כמעט נשבר. יחד עם הקול, גם הלב שלי, ואני מחבק אותה חזק יותר.
אנחנו יושבים לנו בחצר, היא מעשנת ושנינו שותים קפה. אני יושב בכיסא נוח מתקפל שאמא שלי קנתה פעם, והיא מכורבלת בתוכי, בחולצה שלי שקצת גדולה עליה, ומספרת לי עוד על עצמה. אבא שלי כבר כיבה את האורות, ונעל את כל הדלתות, ורק אנחנו עוד ערים. אורות העיר מעלימים את הכוכבים, אבל אני לא מחפש אותם ממילא. אני בוהה בה, חוקק את פניה בזכרוני, שומר את הרגע לתמיד, כדי שלא משנה איפה אהיה, ומה יקרה, היא תהיה איתי.




בשדה תעופה, אני מחבק אותה חזק. נתתי לה את החולצה שלי שהיא לבשה, ולקחתי לה חבילת סיגריות, סתם כדי שיהיה לי משהו מלבד התמונות. היא כתבה עליה הקדשה, וצחקנו. אני מחבק אותה, חזק, והיא מושכת אותי אליה, לנשיקה אחרונה.
כולם כבר ביקשו מתנות, ועכשיו תורה:"כל מה שאני רוצה," היא לוחשת "זה שתחזור אלי."
נכתב על ידי , 29/5/2005 19:56  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



13,461
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , צבא , 18 עד 21
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לג'ו כלום אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ג'ו כלום ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)