תחת שמיים זרים
...והדרך עודנה נפקחת לאורך... |
| 9/2008
בלילה ירד גשם
חלמתי על זומבים.
כלכך הרבה זומבים.
זה קשה להתעורר פתאום לעולם חי אחרי לילה שלם של מלחמה, של ירי, של פיצוח ראשים. הכל נראה פתאום מוזר, כאילו אתה עדיין במטריקס. העולם מרגיש כמו פרק מאזור הדמדומים. ואתה לא מבין איך כולם מתנהגים כאילו לא קרה כלום, כשבעצם אתה המטורף, ובאמת לא קרה כלום.
כרגיל, החלום שלי היה מאוכלס בדמויות שונות בגילומם של שחקנים שאני אוהב. הבחור ששיחק את גרג בדרמה וגרג ועכשיו משחק במחשבות פליליות היה המפקד, והוא סיפר לכולנו שהוא היה בלוגר בעברו, והאקר, וכל הזמן דיבר בקיצורי אינטרנט. "IDK, אולי שמאלה..?"
אבל הכי הציק לי היה המשפט האחד הזה שהם חזרו עליו כל הזמן, בצורה כמעט ויראלית. אני עדיין יכול לדמיין את הפנים של הבלונדינית ממאד טיוי ממלמלות ביאוש חצי מטורף ש"במובן מסוים זאת הקלה, אתה לא רואה..? המצב הזה סופסוף מאפשר לנו לעשות את כל מה שאנחנו יכולים לעשות..."
התעוררתי מזיע, מנסה לשווא למצוא את רובה הציד, מחפש עיניים מתות בחשיכת החדר בירושלים. אחרי שהעולם הציף אותי שוב והצלחתי לנשום שלחתי סמס ארוך מידי ומודאג מידי למישהי שאוהבת אותי. לא אהבתי את מה שתת מודע שלי ניסה להגיד.
תוך שניה קיבלתי תשובה:
"עזוב את זה, ירד גשם בלילה!"
ואז העולם היה בסדר שוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
