הקטע הבא הוא שיר (פואמה, אם יורשה לי) שכתבתי לפני בערך חצי שנה או אולי קצת יותר. מהשירים הבודדים שלא כתבתי עליהם תאריך...
לפני כמה ימים היה לי קשה להרדם אז נכנסתי למגירה (לא ממש "נכנסתי"! זו צורת ביטוי!) והסתכלתי על כמה מהשירים שלי, וסידרתי אותם וכו'... אז יצא לי להסתכל על השיר הזה והוא נראה לי מיוחד כזה. חוץ מזה שהוא אחד מהשירים היחידים שכתבתי בעברית, ואפילו שלא זכרתי לגמרי בדיוק על מה ביססתי אותו, הוא נראה לי מאוד אמיתי. ואני חושב שמגיע לו שיראו אותו. מגיע לו שאנשים יחשבו עליו קצת כשהוא נכנס לראשם.
לדעתי זו הקדמה מספקת. עכשיו לקטע העיקרי:
ככה זה היה
ככה זה היה, וכך זה הלך.
זמנים משתנים.
זמנים משתנים.
מניח את ראשי על הכר,
שוקע בחלום על אירועי העבר.
אנשים הולכים, אנשים באים,
אנשים בורחים, אנשים טובים,
אנשים בוגדים, אנשים רעים,
עדיין אנשים, אנשים יפים.
מה שהיה לא יהיה אותו דבר.
מה שכבר יש אף פעם לא נראה מוכר.
חיים באשלייה, מלאים געגועים.
אבל כל דקה היא רק דקה של פעם בחיים.
שום דבר לא חוזר, שום דבר לא שב,
אף אחד לא שוב יהיה שנוא או נאהב.
הכל כבר היה, ולא חוזר להיות
אז כדאי שלא נפסיק, כי ממשיכים לחיות.
אני לא מבקש מאף אחד שקורא את השיר לאהוב אותו או להתחבר אליו. כמו שאמרתי, אני לא זוכר בדיוק למה כתבתי כל מילה כמו שהיא ולמה התכוונתי בזה. עכשיו זה פשוט נראה לי מתאים.
הסיבה היחידה שאני מפרסם אותו פה, זה כדי שהוא ישאר. כדי שאני אזכור אותו. בשביל שלא יעלם לי, כי דפים לא נשארים לנצח.
מקווה שלפחות הבנתם את מה שהוא מנסה להגיד.
חופש נעים ומטורף!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
