כי גם הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות.

שנה וחצי של טירוף וחזרתי לשם בבת אחת, לכאב החד וללילות של בכי מטורף.

לימים של כאב ולבקרים של שברון לב.

לא השתניתי בכלל.

אני עדיין אותה לילך החלשה

וכנראה שנועדתי להיות כזו לנצח.

אותה לילך שהכל עובר אצלה כמעט...

אבל כמעט.

אף פעם זה לא כאן

אף פעם זה לא מוחלט.

אני רוצה לוותר על החיים האלה.

הם סתם ביזבוז של זמן יקר למישהו שאולי יכול היה לנצל את הזמן הזה בצורה טובה יותר..

ממני.