בדרך לחיים שלי יש עוד תחנות ביניים

זה לא סוד שאני "קשיש" יחסית לשאר החברים:שגיא, עינת, גילכו ועוד, מלבד ארקדי שהוא קשיש (פיזית וגם מנטאלית ולכן יש כבוד) קמעה ממני (10 חודשים, אבל מי סופר :-)). כשאני אומר "קשיש" הכוונה לאו דווקא לגיל הפיסי, אלא לניסיון שצברתי (ועדיין צובר) בגידול\חינוך\אהבת ילדים.

שגיא ושירי וגם עינת ודדי מחכים לתינוק (כל אחד בנפרד, כל אחד וציפיותיו, חששותיו וכמיהתו לרגע שאחרי הלידה בדרכו שלו) גילכו וניבי כבר חובקים אחת וארקדי ומלנה עובדים על מספר שניים\שתיים (אל תשאלו מניין לי J). לא יכולתי להתעלם מהפוסט של שגיא בנושא זה, מה שידהים באמת את שגיא, היא אולי העובדה שבני בכורי קרוי על שמו של יהונתן גפן (כן ככה אנחנו אוהבים אותם: הלומי קרב (יום כיפור) שיכורים (דרך להתמודד) אך פיכחים ופיקחים, מלהיבים מרעננים וציניקנים לא מבוטלים) אצלנו הכבש השישה עשר יחד עם עוד כמה אלבומי מופת לילדים לדוגמא,  "This Mortal Coil", "Dead Can Dance"  "The Doors"  (אחרת איך ילמדו על סמים? J) מתנגנים שוב ושוב יחד עם חומרים טובים אחרים (אהוד בנאי, דודי לוי, אלג'יר ועוד ועוד).

"ילדים" העצה היחידה שאתן לכם בקשר להורות היא: זה  בסדר לא לדעת הכל, זה בסדר ללמוד מהטעויות שלך ושל אחרים והכי חשוב אל אבל אל תשוו את ההורות שלכם לזו של אחרים, מהסיבה הפשוטה שאין כזה דבר הורות נכונה\לא נכונה, כולכם בבוא הזמן תמצאו את האיזון הנכון. ואני אני תמיד כאן (לא רק וירטואלית) כדי לעזור לתת עצות קרטנות בקשר לגזים תפרחת חיתולים וכו'.

הורות מהנה לכולם.