בדרך לחיים שלי יש עוד תחנות ביניים

 
הזמן: ערב חנוכה (דהיינו נר ראשון)
המקום: ביה"ס אמירים אולם ספורט
האירוע: מסיבת חנוכה של "כיתת" גן-החובה בה לומד בני איתמר (הסנדביץ)

פרטי האירוע: טקס הדלקת נר ראשון ואחריו מסיבת בכיכוב ילדי הגן. סטנדרטי, בדיוק כמו של יהונתן, מלפני שנתיים.
הילדים מופיעים שרים רוקדים ואז ללא הודעה מוקדמת מחלחלת בי הרגשה מוזרה, אני חי ואוהב את זה.
בדיוק בשביל זה אני חי!
כשאיתמר עלה בשיר הנרות ובידו נר האחדות, כבר לא יכולתי לעצור את זה והתחלתי לזלוג, פעם ראשונה מאושר מזה הרבה זמן. לפתע כל הכאבים, הסיבוכים, הניתוחים וההחלמות נראו שוליים, לא חשובים ואפילו קטנים, באותו רגע בכיתי מאושר.
העובדה שישבתי בשורה ראשונה הקלה עליי לנגב את הדמעות ולשיר עם כולם "על הנסים ועל הנפלאות..." אבל לא אלו של המכבים אלא אלו של ילדי ואהובתי, הם חיים למעני יום יום, דורכים על קצות הבהונות ונזהרים בקטנות ואז זה הכה בי שוב, אני כן אני חי למענם, בשבילם ובעיקר בזכותם.

אז הרשתי לעצמי להיות דביק ולהגיד (טוב להקליד) בקול רם "אני אוהב לחיות!" וכן "אני אוהב את החיים!"
ואם יש לכם צרבת מעודף מתיקות, קחו טאמס.

זהו בעיקרון נס החנוכה הפרטי שלי (חוץ מהדיאטה שכפו עלי).

די לילה טוב.

זמן הוא הדבר היחידי שאיני יכול להתמודד איתו, לא עם עודף ממנו ולא עם מחסור בו.

אז נכון שהזמן הוא מושג יחסי, אבל בחיים הכול יחסי, כי הכול מבוסס על זמן.

כשלא כואב לי יותר מדי, אני מנסה ליהנות ממנו, לנצל אותו לטובה, משפחה, חברים (בעיקר דיגיטאליים) אוכל טוב (בלי יין כי אסור לערבב שמחה בשמחה).

יותר משנה חלפה, כבר חגגתי עוד יום-הולדת, בלי צינורות ופיג'מה של בית חולים, אבל אני עדיין חולה ומתקשה להחלים.

לו יכולתי להחזיר את הזמן לאחור, מן הסתם הייתי חוזר על אותן טעויות, אם ניתן היה לחזור אחורה בזמן ולשמור מידע פנים מהעתיד אז זה כבר סיפור אחר.

למדתי הרבה בשנה האחרונה, חברי ילדות, חברי אמת וכאלה שהם שניהם. עמיתים לעבודה וחברים מהעבודה וכאלה שהם שניהם.

משפחה שמרוב דאגה\אהבה היא לפעמים קצת חונקת.

משגע אותי שאני לא מצליח לאמץ פרספקטיבה חיובית על החיים, משגע מכמה סיבות:

1.      אני חי

2.      אני לא מת

3.      יש לי משפחה מטורפת ומוטרפת (אחד על השני ואחד מהשני)

4.      יש לי שני טון חברים טובים (טוב אולי רק שניים או שלושה)

5.      יש לי עם לדבר כשרע לי (סתם שאלה פסיכולוגית היא זונה של המוח, כי חוץ מהעסק תכלס זיונים\זיוני שכל, כל השאר הוא אותו דבר, כסף כסף ועוד כסף...)

6.      אני מועיל פה ושם (לרוב יותר מזיק אבל היחס משתפר)

אז למה אני רואה את הכול שחור?

מקדיש לאשתי את האמת הבאה:

בדקה אחת שפויה הצלחתי לראות

את אוניות הצער טובעות

בים גדול של תקוות קטנות ויין.

בדקה אחת שפויה הצלחתי לראות

מלאכים בשמי העיר הזאת

אלוהים לא מוותר עלינו עדיין.

אז מה בינתיים? על הברכיים

קרוב לאדמה רחוק מהשמיים

צמוד אלייך, בינתיים.

מתוך "שינויים בהרגלי הצריחה", החברים של נטאשה, "בדקה אחת שפויה"

מילים ולחן: מיכה שיטרית

שירה מיכה שיטרית

אין לי אמת אחרת

ביי יקירי

 

כל פעם כשהאהבה נוגעת בי
איתה מגיע כאב
ועצב אינסופי עוטף אותי
אני מרגיש אשם על זה שטוב לי
מרגיש שרוע יכסה על כל הטוב

מתוך האוסף של ארקדי דוכין  דיסק המיטב  "מרגיש אשם", מילים ולחן ארקדי דוכין.

אז לפני שאתם אוהבים בטרוף מישהו או קוטלים אחר זיכרו, העט חזקה מהחרב, וגלגל החיים תמיד מסתובב.

אוהב את כולם (חוץ מכמה)

ישי