כינוי:
בן: 56 Google:
yishaybs
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
אוגוסט 2010
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | | | הוסף מסר |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 עיפות ללא סוף שגיא היקר, לכבודך, ואולי בגללך ישבתי ומילמלתי לעצמי כמה שטויות בראש, בסוף נשברתי וכתבתי אותן.
אני עייף, השבתי. ממה בן-אדם, ממה? גם ככה אתה כל היום בבית ולא עושה כלום, הוסיף ושתק. נאנחתי ופלטתי שוב, אני עייף, עייף מלרצות לחיות, מלרצות למות, אני עייף מאכזבות, מחלומות, ממלחמות,ממרדף שווא אחר העבר, אני עייף, אני עייף בעיקר מזה שאני לא ישן, אני צריך איזה ניתוח טוב כדי לישון כמה שעות. מבטו המשתומם גרם לי להשפיל מבטי, אל שביל הנמלים, שצעדו אל פיסת העוגיה שליד רגלי, ברגע זה, נראו לי חייהן מעניינים לאין שעור מחיי, ולמרות שמטרתן הייתה זהה למטרתי, השרדות בכל מחיר, הן עשו למענה ואילו אני הייתי עייף, להן הייתה המלכה האם ולי רק העייפות.
אתה חייב לשמוע את זה, אמר ושבר את השתיקה, אני בטוח שתאהב, מה זה הפעם? שאלתי ומבלי לתת לו אפשרות לענות מלמלתי שוב שאני עייף. הוא לא חיכה להסכמתי ובזמן שמילמלתי על עייפותי, החלה להתנגן ברקע נעימה שקטה וזורמת. אני מספיק בדיכאון גם ככה, שתוק וחכה השיב, שתקתי וחיכיתי. תוך כדי ההמתנה להתפתחות המוסיקלית שתסחף אותי זרקתי לחלל האוויר, אני מקווה שזה לא יהפוך למוסיקת ריקודים, למה? כי אני כבר לא רוצה לרקוד. מה אתה מקשקש שם בנאדם, אתה תמיד רוצה לרקוד, כבר לא, אהה??? כבר לא צרחתי לתוך המוסיקה שהפכה לגיהנום סוער. הוא התרומם במהירות מפתיעה יחסית לגובהו הרב ומשך אותי לעמידה בכוח, אני עייף צרחתי עליו, עייף עייף עייף, מה לא ברור. ואני לא רוקד שום ריקוד מזויין. ההלם שלו מהצרחות שלי גרם לו להרפות את אחיזתו וצנחתי שוב לתוך הכורסא, הוא ניגש למערכת והשתיק את הזוועה הצורחת, התיישב מולי ובכה.
מה אתה בוכה? הרי זה אני שמת כאן לא אתה! שתקנו שנינו ולפתע הוא אמר, אבל אתה תמיד רוצה לרקוד, אני עייף, אין לך משהו אחר להגיד? אני עייף מכדי לחשוב על דברים אחרים. אתה בן-זונה, אתה יודע את זה, כן עניתי, בן-זונה עייף ועכשיו תקשיב, מאז שפקחתי את עיני בטיפול נמרץ ועד עכשיו עברו כבר ארבע שנים, בכל הזמן הזה שניתחו אותי וחפרו בי ונברו בי בגוף ובנשמה, היה לי רק שריר אחד שלא נפגע. לגמתי מכוס הלימונדה שלי והוא שאל בתמימות איזה שריר בדיוק? שריר הרצון לרקוד, עניתי בחצי חיוך, נו ומה יש לך שאתה לא רוצה לרקוד עכשיו, התכווצות שרירים, ענה לי הוא בחיוך מלא, לא, עניתי, אני סובל מניוון מתקדם.
הוא שתק ואני שתקתי ולבסוף שילחתי אותו לדרכו, אני מקווה שתמצא תרופה לניוון , אמר ונפרד. קמתי בעייפות מהכורסא וצלעתי לעבר המערכת, דילגתי לרצועה השנייה ולחצתי Play על רקע נעימה יפנית מיסתורית שר קול עמוק שורות קצרו וקצובות,
גם המוות בוא יבוא, יביא השקט ללבבו, תן לו יד להכנס.
אל תברח ואל תיפול, בדרכך אל השאול, פצח בשיר ובמחול.
אל תיתן לו שיבוא, עם כל מה שבלבבו, שלח היד אל החרב הילחם.
אם תצליח להביס, את המוות להניס, תגלה את האמת.
האמת כך בפשטות, תן במוות התחכחות, פרצופך בקרב יאדים ונצחונך אותך ידהים כמה שזה רק מדהים רק לחיות.
צנחתי לכורסא רטוב מדמעות, ונרדמתי.
| |
 הנה באה הרכבת
היום התחיל אצל הפסיכולוגית ונגמר אצל הפסיכיאטר.
סיכום היום:
בהמלצת רוב הנוגעים לדבר, כולל אותי, יוחזרו הכדורים לאלתר.
מחר שקט וביום רביעי, הפסיכיאטר החדש.
ועל זה נאמר "הנה באה הרכבת בואו ילדים לשבת" והרכבת שלי היא רכבת שדים.
לילה טוב
| |
 יום משפחה מחורבן
אלוהים, תגיד אתה שם? הלו הללללוווו יש מישהו שם? יש מישהו בקצה השני של הקו?
זהו כולם יודעים שבין שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד, ולכן כשבן אדם עובר מעולמנו לעולם הבא יש במוניטור קו ישר, ככה שיגיע מהר שלא יתעכב.
אלוהים נמצא רק בקצה הקו הישר של המוניטור, נקודה!
איזה פתיח אופטימי לפוסט שלי ליום המשפחה, נו מה לעשות ככה זה כשכואב.
הייתי בעבודה היום ורק התבעסתי, ראשית כאב לי, בהתחלה קצת ואחר כך בטירוף, בנוסף חברי ל' הדאיג אותי, בהתחלה קצת ואר-כך בטירוף ולסיום הגעתי הבייתה עייף, כואב, עצבני ובעיקר חסר סבלנות, וכמובן שהתנהגתי כמו מטומטם.
ראשית רבתי עם יהונתן והרסתי לו את ההפתעה שהוא טרח ועמל והכין לי, אז בני היקר סליחה, ככה זה לפעמים האהבה מרשה לנו לעשות דברים שלולא אהבנו לא היינו מרשים לעצמנו לעשות.
אחר כך סתם הייתי נחס ולא נחמד, אז סליחה מכולם.
ועכשיו כשכולם ישנים אני יכול לחשוב ולהצטער, לפעמים אני חושב שאני מישהו אחר.
אז משפחתי האהובה והכאובה, יום משחה שמח לנו, אני אוהב את כולנו, במיוחד כאשר אנחנו יחד.
גם לי יש כמה משאלות (קטנות דווקא) ולא, הן לא למתנות.
סיון אהובתי, משאלתי היא שתהי חזקה אפילו יותר, כי אני הולך ונחלש, אני חובב מושבע של מדע בדיוני וכל מה שזז (במיוחד אם הוא מהמין הנשי J) מכריז בזאת עליך כ: אשת הברזל, סופר-וומן (Superwoman), וונדר-וומן (Wonder Woman) , פלורנס נייטניגייל ושליחת אלוהים עלי אדמות.
בזאת גם אני מתנצל קבל עם ועדה על היותי: סופר נודניק, סופר בכיין, סופר חלש (אם יש משהו כזה) וביעקר חרא של בעל וגם אבא לא מוצלח כל כך לאחרונה.
בזאת אני גם מכריז שאשתדל (אבל באמת אשתדל) לשנות את דרכי ולהיות מוצלח יותר בעתיד, זה יהיה איטי, אז אל תמדדי לי עם סטופר.
ילדיי היקרים (בהנחה שיום אחד תגיעו גם לכאן) מאחר ואתם מושלמים בעניי, רק המשיכו כך, אני כבר אגיע ואדביק אתכם.
לכולנו שוב יום משפחה שמח.
| |
דפים:
|