כינוי:
בן: 56 Google:
yishaybs
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הוסף מסר |
קטעים בקטגוריה: ,.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 כלכך הרבה זמן
זה חופש גדול, לא אני לא מתכוון לזמן שבין סוף שנת לימודים אחת לזו שבאה אחריה, שכן זוהי החופשה הגדולה.
זה חופש גדול, לא לעבוד כבר כמעט חמש שנים, כסף נכנס מביטוח לאומי, הזמן מתבזבז בין הכנת אוכל, בתי חולים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים ועורכי דין, אין לי בוס והדין וחשבון היחידי שאני נותן הוא לעצמי.
זה חופש גדול, להיות בבית בבוקר כשהילדים קמים, בצהרים כשהם שבים מבית הספר ובלילה כשהם הולכים לישון, כשאמא שלי עשתה את זה קראו לה סתם "עקרת בית" אבל אני בהיותי נפגע של תאונת עבודה זכיתי לחנינה מהכינוי המשפיל.
זה עונש גדול, להיות שבוי בבית כל הזמן במחשבות של עצמך.
זה עונש גדול, להסתכל מעבר לכתף כדי לבדוק ששום נציג של שום ביטוח לא מביט בך.
זה עונש גדול, כשאתה רוצה ולא יכול, חנוק בבית כמו קלאוסטרופוב עטוף בתכרכים חנוק בתוך ארון קבורה.
זה עונש גדול, כשאתה יכול אבל כבר לא רוצה.
שינה זה מעייף.
כשאתה "הולך לישון" זה אומור להיות מילוי מצברים, כשאתה ישן אבל כל הלילה הולך (מתוך כאבים) זה נקרא מילוי עצבים.
אתה לא ממש קם לקראת בוקר חדש, כמו שלא ממש נפרדת מהלילה הקודם, בשקיעה לתוך שינה, הזמן הופך להיות רצף ארוך של הזיות מעורבות במציאות בחושות עם חלומות בהקיץ ומתובלות במגוון כדורים.
החיים הם כיף (לא כזה שמערבבים עם טבק ומגלגלים) החיים הם אושר, כשאני מבין שכל מה שקרה\קורה\יקרה בסופו של דבר יתאזן, אני ממשיך להביט קדימה לראות את ילדיי גדלים, את עצמי מחכים, א העתיד מתקרב לעברי והופך לעברי.
זמן כה רב שלא כתבתי, הראש מתפוצץ מעודף דיאלוגים עם עצמי.
זמן כה רב עבר, זמן כה מועט נשאר ואני נע מהעבר אל העתיד בחיוך ותקווה.
שבוע טוב
| |
 עיפות ללא סוף
שגיא היקר, לכבודך, ואולי בגללך ישבתי ומילמלתי לעצמי כמה שטויות בראש, בסוף נשברתי וכתבתי אותן.
אני עייף, השבתי. ממה בן-אדם, ממה? גם ככה אתה כל היום בבית ולא עושה כלום, הוסיף ושתק.
נאנחתי ופלטתי שוב, אני עייף, עייף מלרצות לחיות, מלרצות למות, אני עייף מאכזבות, מחלומות, ממלחמות,ממרדף שווא אחר העבר, אני עייף, אני עייף בעיקר מזה שאני לא ישן, אני צריך איזה ניתוח טוב כדי לישון כמה שעות.
מבטו המשתומם גרם לי להשפיל מבטי, אל שביל הנמלים, שצעדו אל פיסת העוגיה שליד רגלי, ברגע זה, נראו לי חייהן מעניינים לאין שעור מחיי,
ולמרות שמטרתן הייתה זהה למטרתי, השרדות בכל מחיר, הן עשו למענה ואילו אני הייתי עייף, להן הייתה המלכה האם ולי רק העייפות.
אתה חייב לשמוע את זה, אמר ושבר את השתיקה, אני בטוח שתאהב, מה זה הפעם? שאלתי ומבלי לתת לו אפשרות לענות מלמלתי שוב שאני עייף.
הוא לא חיכה להסכמתי ובזמן שמילמלתי על עייפותי, החלה להתנגן ברקע נעימה שקטה וזורמת.
אני מספיק בדיכאון גם ככה, שתוק וחכה השיב, שתקתי וחיכיתי. תוך כדי ההמתנה להתפתחות המוסיקלית שתסחף אותי זרקתי לחלל האוויר, אני מקווה שזה לא יהפוך למוסיקת ריקודים, למה? כי אני כבר לא רוצה לרקוד.
מה אתה מקשקש שם בנאדם, אתה תמיד רוצה לרקוד, כבר לא, אהה??? כבר לא צרחתי לתוך המוסיקה שהפכה לגיהנום סוער.
הוא התרומם במהירות מפתיעה יחסית לגובהו הרב ומשך אותי לעמידה בכוח, אני עייף צרחתי עליו, עייף עייף עייף, מה לא ברור. ואני לא רוקד שום ריקוד מזויין.
ההלם שלו מהצרחות שלי גרם לו להרפות את אחיזתו וצנחתי שוב לתוך הכורסא, הוא ניגש למערכת והשתיק את הזוועה הצורחת, התיישב מולי ובכה.
מה אתה בוכה? הרי זה אני שמת כאן לא אתה!
שתקנו שנינו ולפתע הוא אמר, אבל אתה תמיד רוצה לרקוד, אני עייף, אין לך משהו אחר להגיד? אני עייף מכדי לחשוב על דברים אחרים.
אתה בן-זונה, אתה יודע את זה, כן עניתי, בן-זונה עייף ועכשיו תקשיב,
מאז שפקחתי את עיני בטיפול נמרץ ועד עכשיו עברו כבר ארבע שנים, בכל הזמן הזה שניתחו אותי וחפרו בי ונברו בי בגוף ובנשמה, היה לי רק שריר אחד שלא נפגע.
לגמתי מכוס הלימונדה שלי והוא שאל בתמימות איזה שריר בדיוק?
שריר הרצון לרקוד, עניתי בחצי חיוך, נו ומה יש לך שאתה לא רוצה לרקוד עכשיו, התכווצות שרירים, ענה לי הוא בחיוך מלא, לא, עניתי, אני סובל מניוון מתקדם.
הוא שתק ואני שתקתי ולבסוף שילחתי אותו לדרכו, אני מקווה שתמצא תרופה לניוון , אמר ונפרד.
קמתי בעייפות מהכורסא וצלעתי לעבר המערכת, דילגתי לרצועה השנייה ולחצתי Play על רקע נעימה יפנית מיסתורית שר קול עמוק שורות קצרו וקצובות,
גם המוות בוא יבוא,
יביא השקט ללבבו,
תן לו יד להכנס.
אל תברח ואל תיפול,
בדרכך אל השאול,
פצח בשיר ובמחול.
אל תיתן לו שיבוא,
עם כל מה שבלבבו,
שלח היד אל החרב הילחם.
אם תצליח להביס,
את המוות להניס,
תגלה את האמת.
האמת כך בפשטות,
תן במוות התחכחות,
פרצופך בקרב יאדים
ונצחונך אותך ידהים
כמה שזה רק מדהים
רק לחיות.
צנחתי לכורסא רטוב מדמעות, ונרדמתי.
| |
בסוף הפרק תמיד מגיע המשך, והיום הניתוח
אז קמנו מוקדם (בעיקר סיון כי אני לא ממש ישנתי)
אז תקתקנו הבית והילדים (בעיקר סיון אני לא ממש תפקדתי)
אז יצאנו מהבית בזמן ונהגנו בסבבה (שוב סיון) והגענו בזמן, רק כדי לגלות שאותי הזמינו לשעה 09:00 אבל את זה שלפני הזמינו לשעה 08:00
אז ישבנו לחכות (סיון ישבה ואני שכבתי)
וחיכינו שעה
וחיכינו שעתיים (אז כבר צצו לי ספקות לגבי קיום הניתוח)
ושלוש (וספקותיי התחזקו)
וארבע וספקותיי התאמתו
לבסוף לאחר עוד שעתיים (בערך 14:15) יצאנו לכיוון הבית עם
מכתבים, מרשמים, תרופות והבטחה חגיגית שיקבעו לי תור חדש רק לי לבדי, אחחחח איזה אושר.
נו אז "הרווחתי" לינה קצרה באישפוז יום בתל-השומר וגם
מרק עוף שאמא שלי הכינה לילדים,
מה לא שווה 7 שעות של טרטור? 
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
