חודש פברואר בעיצומו, ואני דמי כבר צלול יותר, למעט כדור פה ושם, כשהכאב בלתי נסבל.
מספר חוקים מחיי הכאב:
1. ככל שתלחם בהם יותר כך הם יתחזקו
2. הכאב הכי בלתי נסבל, הוא חוסר היכולת לשאת את הכאב
3. כאבים הם אויבים, בלתי צפויים, לא ניתן לנצח אותם בכח, חייבים להשלים עם קיומם הם ישארו גם אחרי שאנחנו כבר נעבור.
4. סמים, אלכוהול ושאר מיני עשבי תיבול, אולי לא מנצחים את הכאב, אבל משווים לו צבע נסבל.
אז מתוך ההזיות, הכאבים, מחשבות המוות ומשאלות החיים התעללתי באבשלום.
יום אחד אפסיק לכאוב, וכן יום אחד אוכל שוב לאהוב,
אוולד מחדש, אולי במקום אחר, אולי לא כאן אלא כמו ההוא, ששם נולד לטייל ביער,
ואני אהיה בן מלך קטן ואמא תאהב אותי ותפנק אותי ויהיה לי כתר ורקמה מחוטים של זהב,
אם חורגת וסוס לבן, ולא אמא שהורגת את בנה הקטן.
יום אחד אפסיק לחלום בהקיץ, יום אחד והאני האמתי שבי שוב יקיץ,
ואמצא את עצמי בבית קט ונפתח השער...
ואת יקירתי תחכי לי כמו נסיכה עייפה נרדמה על קרן של אור,
חזרתי מהמוות שוני ואני בא כמו אורח על סוס שחור.
למה לא, למה לא למות עכשיו,
מה שבטח יביא רק מחר.
למה לא לחיות, למה לא עכשיו
מה שבטח יבוא מאוחר.
לא היה לי כאב, לא היה לי סיוט
ופחדתי נורא מסוס לבן, ורק את נסיכה שלי היית ביער חיי בתוך כל הבלגאן
לא תמיד היו אגדות מעולם היה רק צל שלהן שטפטף עם התרופות דרך הווריד לחלום
לא באושר נפרדתי ממך בגלגול הקודם, אך אני מבקשו על מנת להגיש לך אותו עוד היום
לא היה לא היה שלום, רק גלגול וגרירה וטלטול.
אבשלום, אני לא אבשלום
חיי איתך הם כמו חלום, כמו חלום בקיץ ואני חולם בהקיץ
למה לא, למה לא למות עכשיו, למה לחכות עוד יום מיותר, למה שזה לא יבוא כבר עכשיו
מה שבטח לא יבוא מחר, מה שבטח לא יבוא מחר.






















נכתב עבור פרוייקט "12 של "השרת העיוור", עפ"י "אבשלום" מתוך "שבלול" של אריק איינשטיין ושלום חנוך. 





















