בדרך לחיים שלי יש עוד תחנות ביניים

ראשית אני פותח בהתנצלות על אי העמידה בזמנים, אבל (ויש אבל גדול) יש סיבה.

לפני כמעט שלוש שנים עברתי תאונת דרכים (למתעניינים רכב מסחרי גדול, מרח אותי ואת האופנוע שלי בכביש המהיר ת"א אשדוד בקילומטר ה-97.8).

ה"מתנה" העיקרית מהתאונה היא, כאבים בלתי פוסקים באגף השמאלי העליון של גופי. לקח המון זמן עד שלמדתי שעם ה"מתנה" ניתן להתמודד (לעיתים בהצלחה) בעזרת כדורים, טיפולים חשמליים ואחד קוצב שמושתל לו אחר כבוד בגופי ואלקטרודתו סובבת את חוט שידרתי, מה לא עושים כדי לחיות?

עד שהגעתי לתבונות שמאפשרות לי לשרוד הדיאלוג שלי עם אלוהים (ועם עצמי) סבב סביב הרצון שלי שזה יגמר, יגמר ולא משנה איך בדרך זו או אחרת זה חייב להסתיים כי אני לא יכול לסבול יותר.

נו טוב התבגרנו משהו והדיאלוגים נהיו חיוביים יותר, והחלתי מתכנן את חזרתי לחיים ואפילו אנחנו בונים בית (מדהים התזמון) וככה מצאתי את עצמי אופטימי מתמיד ו...

כבר ארגנתי לי את הרביעי, הסיפור של אפריל "קח לך אשה" בראשי מזמזם הפזמון האינסופי הזה "קח לך אשה ובנה לה בית" ואני מבסוט. והנה ערב אחד, בתחילת אפריל, מגלה כבודו באיזור רגיש (למין הגברי) גוש קטן וכואב, היכן שהוא אינו אמור להמצא, המחשבות (הרעות מאוד) רצות ואני קופץ למאי, דהינו מתכנס בשבלול שלי ומנתק קשר עם העולם (כולל אשה וילדים) והדיאלוג שלי עם אלוהים נהיה שלילי, מאוד שלילי.

התחושה העיקרית שלי היא שאלוהים יושב לו למעלה ו"שם" עלי את הצלב של המטרה, רגע חכה אני אומר לו, אני עדיין לא בא, אני בונה בית ויש לי ילדים לגדל ואשה לאהוב ואני בכלל כבר לא רצה למות, אז מה אתה לוחץ?

ריצות לרופאים בדיקות שלא מגלות הרבה ומחשבות, אלוהים כמה מחשבות וכמה שחורות הן יכולות להיות. ברקע הרצון לכתוב בבלוג, או ביומן, לפרוק את הלחץ, אבל חוסר האונים (ובעברית דיכאון) מנצח ואני מסתגר יותר.

וככה אני מוצא את עצמי חושב על היום שאחרי, מה יהיה עם אלה שישארו וכמה חרא יצטרכו לאכול בגללי. בנתיים אין תשובות סופיות, הבדיקות מראות שיש משהו, אבל הוא לא הגרוע מכל, נו ניחא גם זו נחמה.

בנתיים אני משתדל לא להרוס את הבית שבניתי עם האשה שלקחתי (והיא אותי זה הדדי) ומשתדל גם לצאת מהשבלול ומקווה שאשתי תגיע גם היא ליוני ולא תוותר עלי.

 נכתב עבור פרוייקט "12 של "השרת העיוור",  פחדים שלא אוכל להמשיך לפי                          

 "קח לך אשה" "שבלול" והכנה ל"אל תוותרי עלי" מתוך "שבלול" של אריק איינשטיין ושלום חנוך.