לא נולדתי נכה, התעוררתי לתוך מציאות אחרת שונה, מציאות בה המצב הנורמאלי שלי, הוא פשוט לא נורמאלי!

אני נכה בסה"כ שנתיים (קצת פחות, אבל תצאו לרג'ים ותנו לעגל פינות) מה גיליתי בשנתיים האלה? המון, הנה כמה דברים מעניינים\מצחיקים\עצובים, תלוי איך מסתכלים על זה, אשמח לקבל תשובות, תובנות או כל תגובה אחרת וזאת בהנחה (די פרועה, שמישהו קורא את אסופת הדיכאון שלי). אז ככה זה הולך ולסדר אין חשיבות:

1.       אהיה תלוי בתרופות כל החיים, האם זה טוב או רע?

2.       כשאני אומר שאני עושה ביד, אני באמת מתכוון לזה J.

3.       כנ"ל לגבי כל מטבעות הלשון הכוללים את המילה יד (לדוגמא: תן יד, שב על ידי וכו.).

4.       המוח שלי מתרגם את הגירויים שמגעים (ממה שנשאר) מעצבי היד (השמאלית) לתחושות שנעות בין מכות חשמל  לברביקיו, למרות שהיום שרפתי את כל כף יד שמאל ואפילו לא הרגשתי בכך L.

5.       אני עצבני ודי אל תזיינו לי את המוח שאפשר לעבוד על זה, בשביל זה אני משלם לפסיכולוגית ולפסיכיאטר.

6.       אני מת על החיים ולמרות זאת כשכואב לי (80% מהזמן) אני מת למות K.

7.       אני מסוגל להתרכז רק בדברים פשוטים (סודוקו לא בשבילי) L.

8.       אני מתגעגע בטירוף לחברים מהעבודה, אבל לא מצליח למצוא את הזמן הנכון לחזור ולהיות איתם! ÜÜÜÜÜÜÜÜÜÜÜÜÜÜÜÜÜÜÜÜÜÜÜÜ

9.       עכשיו אני אמור לישון אבל מי יכול להירדם וזה ככה כל יום.

10.   אני "שפוך"  נפשית וגופנית, אין לי כוח יותר להצגות הגיבור שלי.

11.   נמאס לי לריב עם המאיית של ה-WORD אז אני סוגר והולך לישון.

ביי עולם, שלום לכולם, אני המנצח בתוכנית הריאלטי שלי "כוכב דועך"