| |
בדרך לחיים שלי יש עוד תחנות ביניים
נשוי לסיון (אהובתי) אב ליהונתן, איתמר וטליה. נתלה בחיים כמו ניצול צונמי על צמרת עץ. מוכן להשבע שביום בהיר רואים מהעניים שלי את החיים. |
כינוי:
בן: 56 Google:
yishaybs
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הוסף מסר | 7/2008
 איזה קטע
אני לא איש של internet exploder אני איש של שועל האש וכמה מבאס לדעת שהאתר המחורבן הזה לא טורח להיות תקני ולתמוך בי.
ככה גיליתי שהפוסט שלי משבוע שעבר נמחק, למרות שדיווח לי על העלאה מוצלחת.
גם עכשיו גיליתי (כמו שגיא רק באיחור אופנתי) שלמרות שאני מקוון ורשום (דהיינו logged in) אני לא ראשי לערוך את הבלוג\ף שלי.
מעצבן
ועוד יותר מעצבן לגלות שאני הטיפש שסימן שמירה כטיוטה.
| |
 כלכך הרבה זמן
זה חופש גדול, לא אני לא מתכוון לזמן שבין סוף שנת לימודים אחת לזו שבאה אחריה, שכן זוהי החופשה הגדולה.
זה חופש גדול, לא לעבוד כבר כמעט חמש שנים, כסף נכנס מביטוח לאומי, הזמן מתבזבז בין הכנת אוכל, בתי חולים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים ועורכי דין, אין לי בוס והדין וחשבון היחידי שאני נותן הוא לעצמי.
זה חופש גדול, להיות בבית בבוקר כשהילדים קמים, בצהרים כשהם שבים מבית הספר ובלילה כשהם הולכים לישון, כשאמא שלי עשתה את זה קראו לה סתם "עקרת בית" אבל אני בהיותי נפגע של תאונת עבודה זכיתי לחנינה מהכינוי המשפיל.
זה עונש גדול, להיות שבוי בבית כל הזמן במחשבות של עצמך.
זה עונש גדול, להסתכל מעבר לכתף כדי לבדוק ששום נציג של שום ביטוח לא מביט בך.
זה עונש גדול, כשאתה רוצה ולא יכול, חנוק בבית כמו קלאוסטרופוב עטוף בתכרכים חנוק בתוך ארון קבורה.
זה עונש גדול, כשאתה יכול אבל כבר לא רוצה.
שינה זה מעייף.
כשאתה "הולך לישון" זה אומור להיות מילוי מצברים, כשאתה ישן אבל כל הלילה הולך (מתוך כאבים) זה נקרא מילוי עצבים.
אתה לא ממש קם לקראת בוקר חדש, כמו שלא ממש נפרדת מהלילה הקודם, בשקיעה לתוך שינה, הזמן הופך להיות רצף ארוך של הזיות מעורבות במציאות בחושות עם חלומות בהקיץ ומתובלות במגוון כדורים.
החיים הם כיף (לא כזה שמערבבים עם טבק ומגלגלים) החיים הם אושר, כשאני מבין שכל מה שקרה\קורה\יקרה בסופו של דבר יתאזן, אני ממשיך להביט קדימה לראות את ילדיי גדלים, את עצמי מחכים, א העתיד מתקרב לעברי והופך לעברי.
זמן כה רב שלא כתבתי, הראש מתפוצץ מעודף דיאלוגים עם עצמי.
זמן כה רב עבר, זמן כה מועט נשאר ואני נע מהעבר אל העתיד בחיוך ותקווה.
שבוע טוב
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
