****

 חשוב לי לציין, ולבקש בעצם להבין שכאן המחשבות הפרטיות שלי,  אומנם הן במקום ציבורי, אבל הן כנות וחלק מנסיון למצוא את עצמי, אם אתם מהססים לדעת מה יהיה כתוב פה,או שאתם חושבים שזה יכול לשנות משהו ביחס שלכם אלי, אז אל תקראו, בבקשה. ****

חושבת המון על אהבה, אבל לא מצליחה להרגיש אותה, אני מתרגשת, מחכה, מתגעגעת, אבל הכל נראה כל כך רחוק, הכל כל כך מוזר. לא מצליחה להבין איפה כל הקסם, איפה האתגר. בכל פעם שאני מצלחה להרגיש משהו, אני מוצפת בזכרונות - שמציפים אותי בדמעות ומחשבות. מחשבות שלא מסתדרות, שאלות שאין עליהן מענה, וכעס - כעס מטורף, בלבול ואי הבנה.

לקחת מספיק אויר ולנשום עוד כמה נשימות,

עד שיגמר האויר ורק ישאר לי לקוות שאלו היו האחרונות.

לגרום לדם לזרום במלוא העוצמה לעוד כמה רגעים,

עד שישאר לי רק לחכות שהוא יתאדה מרוב החום.

לעצום את העיניים ולחלום את החלום הכי יפה,

ובעצם לדעת שהן עצומות לתמיד.

לפעמים אני שוכחת עד כמה שאני מכורה לרגשות המטורפים האלה ולחוסר הגיון מוחלט שגורר אחריו לילות מטורפים שאני לא אשכח. ואולי אני רק חושבת שאני לא יכולה בלי הטרוף הזה, אולי זה מה שאני רוצה להיות.

ושוב הריכוז עזב אותי,

כנראה האלכוהול ושעות הלילה המאוחרות עשו את שלהם,

עד מחר,

אורלי,

נראה לי =\