אני מבלה הרבה יותר מדי זמן עם עצמי, לשם שינוי.

אני חייבת להודות, זה לא רע בכלל. כשאני רוצה לעשן, אני מעשנת, כשאני רוצה לאכול, אוכלת, קוראת, רואה סרט, קוראת את אותו הספר פעמיים, אפילו שלוש - אם אני רק ארצה. זמן יש לי, גם כן לשם שינוי.

אני פשוט הולכת, חושבת על הכל, או שאולי בעצם על כלום. אני חולמת בהקיץ. הרבה יותר מדי.

זה כל כך חשוב לפעמים לעצור, לנשום, להרגיש את השקט, רק לכמה שניות, להיות מודע לכל חלק בגוף. ולחשוב על הכל ועל כלום באותו הזמן.

להעז לבקש משהו, להביע משאלה לא הגיונית, ובאמת לקוות שהיא תתגשם.

לרגע להבין שהכל, ממש הכל כבר שלך.

ואז פשוט להמשיך ללכת, לא ממוקד, עדיין חולם בהקיץ, ולאט לאט להיפרד מכל מה שאיי פעם רצית. בינתיים.