ושוב קמתי לגמרי אחרת, אחרי חלום שהוציא ממני את הקצת של הכוח שנשאר,

לכמה רגעים הרגשתי כאילו הכל קרה אתמול, הכל קרה מחדש בראש שלי, שוב לא יכלתי לנשום ,לא יכלתי להפסיק.

כל כך קרובה ללהעלם לגמרי, לא מצליחה להיזכר מה אני, קשה לי להרגיש ולחשוב על מה שחשוב באמת, כשאני מנסה אני מדחיקה הכל כלכך עמוק, שוכחת לכמה שבועות ואז הכל חוזר לעוד ניסיון.

עוד שבועיים ואני לא פה, שבועיים והכל יהיה במרחק של יבשת ממני.

The quiet scares me 'cause it screams the truth

מצתערת אם זה היה נראה כמו משחק, היה שם משהו באמת,  אבל משהו גם מת, מת בתוכי, כרגיל שוב נשברתי, מצתערת.

משהו לא נותן לי לתת לזה לקרות. אבל זה שאני "עשירה" בהפרעות למיניהן היה ידוע עוד מההתחלה. ובאמת קיוויתי שאני אצליח, ופאק. אני עדיין מנסה. ואני מצתערת שזה כל כך כואב.

כל כך הרבה משמעות בכל שיר,

ויש כל כך הרבה מה לומר,

אבל הפוסט ישאר במצב של עריכה,

בכל זאת צריך לישון, מחר אילת.

I wanna run away
Never say goodbye
I wanna know the truth
Instead of wondering why
I wanna know the answers
No more lies
I wanna shut the door
And open up my mind

Paper bags and angry voices
Under a sky of dust
Another wave of tension
Has more than filled me up
All my talk of taking action
These words were never true
Now I find myself in question
They point the finger at me again
Guilty by association
You point the finger at me again

I don't wanna be the girl who laughs the loudest
Or the girl who never wants to be alone
I don't wanna be that call at 4 o'clock in the morning
'Cause I'm the only one you know in the world that won't be home

 sun is blinding
I stayed up again
Oh, I'm finding
That's not the way I want my story to end

I'm safe up high,
Nothing can touch me
But why do I feel this party's over?
No pain inside
You're my protection
But how do I feel this good sober?

I don't wanna be the girl that has to fill the silence
The quiet scares me 'cause it screams the truth
Please don't tell me that we had that conversation
I won't remember, save your breath 'cause what's the use?

the night is calling
And it whispers to me softly, come and play
But I, I am falling
And if I let myself go, I'm the only one to blame

Empty hearts can fill an empty room
because of you
the sky above remaing clear and blue
its nothing new
the radio keeps playing static all
your favorite songs
and why does everyone keep on bringing me back to you

If this is the sound
broken down
and this is the last train home
the only underground
and this is the fall
don't catch me if i fall
just catch me when i fall
back to the ground

Lighting crashes all around me now
and here it sound
broken wings can carry us to where
people stare
fall asleep against the window pane
inside the rain
covers everyone now we're never gonna see the sun

****

 חשוב לי לציין, ולבקש בעצם להבין שכאן המחשבות הפרטיות שלי,  אומנם הן במקום ציבורי, אבל הן כנות וחלק מנסיון למצוא את עצמי, אם אתם מהססים לדעת מה יהיה כתוב פה,או שאתם חושבים שזה יכול לשנות משהו ביחס שלכם אלי, אז אל תקראו, בבקשה. ****

חושבת המון על אהבה, אבל לא מצליחה להרגיש אותה, אני מתרגשת, מחכה, מתגעגעת, אבל הכל נראה כל כך רחוק, הכל כל כך מוזר. לא מצליחה להבין איפה כל הקסם, איפה האתגר. בכל פעם שאני מצלחה להרגיש משהו, אני מוצפת בזכרונות - שמציפים אותי בדמעות ומחשבות. מחשבות שלא מסתדרות, שאלות שאין עליהן מענה, וכעס - כעס מטורף, בלבול ואי הבנה.

לקחת מספיק אויר ולנשום עוד כמה נשימות,

עד שיגמר האויר ורק ישאר לי לקוות שאלו היו האחרונות.

לגרום לדם לזרום במלוא העוצמה לעוד כמה רגעים,

עד שישאר לי רק לחכות שהוא יתאדה מרוב החום.

לעצום את העיניים ולחלום את החלום הכי יפה,

ובעצם לדעת שהן עצומות לתמיד.

לפעמים אני שוכחת עד כמה שאני מכורה לרגשות המטורפים האלה ולחוסר הגיון מוחלט שגורר אחריו לילות מטורפים שאני לא אשכח. ואולי אני רק חושבת שאני לא יכולה בלי הטרוף הזה, אולי זה מה שאני רוצה להיות.

ושוב הריכוז עזב אותי,

כנראה האלכוהול ושעות הלילה המאוחרות עשו את שלהם,

עד מחר,

אורלי,

נראה לי =\

שכחתי מי הייתי, אין לי מושג מה אני עכשיו ובטח לא מה שאני אהיה,

פעם לא היה לי אגו, הייתי רק מרגישה ועושה בלי לחשוב על התוצאות,

תמיד אמרתי שלחשוב זה משעמם, להרגיש ולפעול זה לחיות - אני עדיין כל כך מאמינה בזה,

אבל בכל יום שעובר קשה לי יותר עם זה - כנראה בגלל שאת כל מה שאני מרגישה אני צריכה לשתק,

לצעוק מפנים, לצרוח, להתפוצץ ולהרגיש שאני בוערת, ולדפוק חיוך מאוזן לאוזן ולקוות שאף אחד לא רואה את מה שקורה מבפנים,

אני כל כך רגילה להיות דרמטית, טרגית, פעם כל כך אהבתי את זה, למרות שהרבה יגידו שזאת התכונה הכי מטומטמת שלי,

עכשיו אפילו בזה אני לא בטוחה, יש כאלה שמצפים ממני לזרום עם "כולם" , לחיות חיים רגילים ושקולים, לקבל החלטות נכונות, ולעשות מה שיהיה טוב בשבילי לעתיד ובכלל להווה. וכשאני מנסה להסביר שאני לא כזאת, העולם שלי אחר לגמרי, עולם שנראה לכולם לא שפוי ולי נראה הכי הגיוני בעולם, גורמים לי להרגיש מטומטמת וקטנה, נראה לי שאיבדתי את הבטחון להיות עצמי.

נתתי לאחרים להשפיע עלי, משהו שנשבעתי שלא יקרה אף פעם.

אבל אם כולם כל כך שונים ממני, והכרתי רק אדם אחד בחיים שהיה קצת כמוני [וגם הוא התייאש ממני כמו שאני ממנו] , אז אולי אני משתגעת?... או שזאת לא הדרך הנכונה בכלל ?...

משורות ארוכות של מחשבות שהיה קשה למצוא להן סוף, הפכתי למשפטים קצרים של אש, תאווה, נקמה או שנאה, אפילו האהבה מסתכמת במשפט קצר. התחלתי לחשוב על רע לאחרים ולא טוב לעצמי, מה בכלל טוב לי? מה אני בכלל צריכה? מה אני חושבת? מי אני בכלל לעזזל !!??!?!?!?!?!??!?!?!?...............................

אני לא מרגישה באותן עוצמות, כל מי שמתקרב אלי, מנסה להכיר אותי, לרגש אותי, אנילא מצליחה להאמין לכל זה - כי לא מכירים אותי כמו שאני באמת, כל האנשים החדשים שאני הכרתי לאחרונה פשוט לא יודעים מי אני, לא אוהבים אותי - אלא מישהי שאני הצגתי להם. פעם לא הייתה לי את המסכה הזאת, אז הייתי כל כך פגיעה, אבל כל כך מאושרת.

ואני לא יכולה להאשים את אותם האנשים שפשוט לא מתחברים למי שאני, כי בעצם אף אחד לא, ואולי אני פשוט לא נותנת לאף אחד לדעת מי אני. מה שינה אותי כל כך?...

וגם ליד החברים הישנים שלי, אני כבר לא מרגישה כל כך בנוח, הם ראו אותי בכל כך הרבה מקומות טובים ורעים בחיים, חלקם לא מעריכים אותי כמו פעם, והסיבה העיקרית היא בגלל שלא נשארתי אותה אני, נתתי לעולם להשפיע עלי, משהו שלא היה באורלי ההיא.

יש בי כל כך הרבה כעס, וקשה מדי להבין על מי ולמה, אבל כבר מזמן איבדתי ריכוז בכתיבה,

עד לפעם הבאה,

אורלי,

או מי שזאת לא תהיה. 

זה לא שאני לבד
אין אף אחד
אין אף אחד
זה לא שאני מודאג
כולם דומים
אצלי ביד
גם אם שוב אעצום את עיני
השמש תזרח
וכולם יחיו כאן טוב גם בלעדי
גם אם לא הייתי בכלל
הבוקר יבוא
העולם גדול מדי עלי
העולם יפה מדי אולי
אני אחלום לנצח
אולי אחלום לנצח
אני אחלום לנצח

להרגיש חיה,

להרגיש את המערבולת המטורפת הזאת,

טעויות ובחירות,

המשחק הדפוק הזה,

אלכוהול ומחשבות,

ה "היי" הכי ממכר - כשאתה משחק בחיים שלך כמו בבובה על חוטים, ובעצם בכל הסובבים אותך,

שליטה על הרגשות, או יותר נכון רק על החלקים שהייתי רוצה,

כל השאר לא בשליטה מבחירה,

נהנת מכל רגע,

ויודעת שאני אפול,

וגם מזה חלק בי יהנה.

А на небе луна, и она не права, это была не я
А на небе слова, кто-то скажет, да-да - это была судьба
А на небе мой сон, но не мне снится он, это было давно
Ты над ним не кружи лучше мне подскажи, почему со мной?
От печали нет толка, ты беги, беги, догоняй меня

А на небе мосты, под мостами следы, от кого от чего?
Почему день и ночь я гоню тебя прочь, чтоб не думать о нем
Нам нельзя быть вдвоем, мы играем с огнем, так чего ты светишь?
Луна, что ты молчишь? Ты же всюду твердишь, что нуждаюсь я в не
От печали нет толка, ты беги, беги – догоняй меня

ומי אמר שאני נורמלית?

לפחות מאושרת, סוג של ^^

*** כל מה שנכתב כאן היום, נכתב תחת השפעת אלכוהול. נא להתייחס למילים בערבון מוגבל ***