התעוררתי הבוקר לקול תרועות רמות של האף שלי, אחרי מטח של התעטשויות ועיניים נפוחות. יום קודם לכם עוד למדתי בקדחנות את ספר התאוריה ושוחחתי בלהיטות עם האיש על קרבורטורים ורדיאטורים. בסביבות שבע בבוקר הכנסתי את רגליי לתוך נעלי הבית האפורות וזחלתי לצחצח שיניים במטרה להגיע למבחן התאוריה, אך הסחרחורת הובילה אותי בזיגזגים חזרה אל המיטה החמימה. תכף ומיד הקמתי לי חמ"ל מחלה. אל המיטה הובאו כדורי קולדקס, טלפון אלחוטי (למקרה שארגיש חלושס ואצטרך להתקשר לסבתא שבקומה למעלה), חבילת קלינקס ותה עם לימון.
מורה הנהיגה שלי דווקא קיבל יפה את העובדה שאני דוחה את מבחן התאוריה בפעם החמישית ברציפות, כשאני בכלל מתקרבת בצעדי ענק אל השיעור ה-25 שלי. קצת לא נעים לי ממנו. מצד שני "לא נעים " מת בהתעטשות ה-48 שלי הבוקר.
יהי זכרו ברוך.
מעורפלת ומנוזלת,
אני. (או אדי).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
