הטור

ביבי נתניהו הציג את חזונו לא מזמן. הוא קבע כי ישראל תשיג את אירופה בתוך עשר שנים, וכי תהיה בה הצמיחה הגבוהה ביותר בעולם המערבי בשנה הבאה. הוא קבע כי השגת חזון זה תיעשה באמצעות (ציטוט ישיר):"כלכלה חופשית, כלכלה חופשית, כלכלה חופשית". משעשע לראות את ביביהו נופל שוב למלכודת Argumentum ad nauseam - מלכודת בה הפוליטיקאי מניח שאם יחזור על דבריו שוב ושוב, עד בחילה, זה יחזק את משקלם. כזכור לחלקנו, ביבי עשה זאת בעבר ("הם מ-פ-ח-דים") ולא זכה לפופולאריות רבה על כך.

ביבי הוסיף טיעון נוסף - הוא ביקש מאיתנו לבדוק את הכלכלה של אירלנד -"...כל מי שעבר לכלכלה חופשית טס קדימה. דהרו כמו נמרים. אחד מהנמרים הללו הוא הנמר הקלטי...(הנמר הקלטי הוא כינוי למשק האירי של השנים האחרונות - כ.ה)". למזלנו (ואולי לצערו הרב של ביבי) אירלנד היא מופת לדגם ביניים בין קפיטליזם לסוציאליזם ולא לקפיטליזם הטוטאלי שביבי תומך בו. ממשלת אירלנד ומעסיקיה משתפים פעולה עם איגודי העובדים על בסיס קבע - במשך השנים האחרונות נחתמו הסכמים קיבוציים בהם הממשלה בדקה באמצעות פרמטרים ברורים מהי ההשפעה של מהלכיה על השכבות החלשות בחברה. הרפורמות הכלכליות של ביבי (שחלקן דרושות מאוד) בוצעו באירלנד בהסכמה עם העובדים - אותה הסכמה שהוא כה מפחד ללכת אליה. באירלנד שכר המינימום הוא בסביבות 250% משכר המינימום הישראלי - יש לזכור, אגב, שהדבר לא הביא לאבטלה, בניגוד לטענות האוצר. אם לומר זאת בפשטות, אירלנד אינה מופת הת'אצ'ריזם. היא יותר מופת ל"דרך השלישית".

גם הטענה כי כל הכלכלות המתוכננות קרסו וכל הכלכלות החופשיות דהרו היא טענה לא נכונה במיוחד. תקופת הצמיחה הגדולה ביותר בישראל מלבד זו של רבין (אז התקיים תהליך מדיני ששידר אופטימיות רבה) הייתה במהלך שלטון מפא"י - כאשר הכלכלה הייתה מתוכננת מלמעלה לפרטי פרטים. מרבית קשייה של מדינת ישראל החלו ב-1977, בה נוסתה לראשונה שיטת השוק, עד שבאה אינפלציה אדירה והחריבה את הכל, וחייבה את הממשלה לרסן את השוק ולמנוע את קפיצת המחירים. בין השנים 1996-2003, שנים בהן הממשלה לא העמיקה את מעורבותה במשק (ולעתים אף הפחיתה אותה), התוצר לנפש היה שווה לאפס. דריכה במקום.

אך נראה כי בניגוד לאחרים שמאמינים בכלכלה חופשית, עבור ביבי לא מדובר בדיון של ממש, אלא יותר בתיאולוגיה. ביבי פשוט מאמין בכלכלה חופשית כדת - הוא מתפלל בבית הכנסת של אסכולת שיקגו, שומע לרייבה מילטון פרידמן ומקיים את כל תרי"ג המצוות שנכתבו בכתבי הקודש (הכוונה היא ל"קפיטליזם וחירות" ו"החופש לבחור", כמובן). הוא חוזר, כמתפלל, על סיסמאות כנסיית השוק החופשי, והמציאות אינה מפריעה לו.

הנביא ירמיהו אמר: "אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה" (ירמיהו ז' 4). ביבי פשוט החליף את המלים "היכל ה'" במלים "כלכלה חופשית".

חבל שדווקא בשנה של פריחה תרבותית, החל "הדור הזקן" לצנוח, ממש אחד אחד. נעמי שמר, נתן יונתן, אריק לביא, עוזי חיטמן, אהוד מנור. ובמה יש לזכור את האחרון, שנפטר רק אתמול? בעושר יצירתו? בכך שלא הפסיק לכתוב בשום שלב?או בשל אחד ממאות השירים שכתב לזמרים , שהיו אנונימיים עד שפגשו אותו?

אני, על כל פנים, אקדיש לאהוד מנור את השיר שדיבר אליי:

אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקי אל נשמתי
בגוף כואב
בלב רעב
כאן הוא ביתי.

לא אשתוק כי ארצי
שינתה את פניה
לא אוותר לה אזכיר לה
ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה.