הגענו לסידני ביום חמישי בלילה.

אחרי טיסה של 55 דקות חיכינו במטוס עוד שעה וחצי עד שסערת הברקים תסתיים ויהיה בטוח לגשת לפריקה ( כך בכל אופן אמר הטייס ...)

באותו ערב חגגנו במסעדת הוריקן על צלעות משגעות . ( רוסטיקנה.... כמה קרוב.. למי שהיה במנכן)

יום שישי היה יום עמוס. עכשו ( מוצאי שבת)) אני יכולה לאמר שהיה נהדר. .

ומה שהיה כך היה :

היום הראשון בסידני מבלבל. לא כל כך מובן, מה קורה בעיר הזו. נכון זו אוסטרליה אבל כבר לאחר כמה זמן ההרגשה היא כי זו לא אותה מדינה כמו מלבורן.. צפוף, רועש, בניה לגובה.   עיון קצר בכל מפה של סידני מסביר גם את הבלבול הראשוני.

סידני היא בעצם "גוש דן" סביב מפרץ (עם כל מפרצי המשנה שלו) ובתוכה מאוגדות שכונות שלכל אחת שם, וגם פרברים שהם כהמשך ישיר לה. וחלקם לא.

בכל אופן נסענו לבונדי שהיא אחד מפרצים ליד מפרץ סידני ושם בטיילת שסדרו לאורך לשונות היבשה היה פסטיבל  "פיסול על הים"

אמנות סביבתית.

וכמה דוגמאות נחמדות

או הפסל הזה

והבודהות השומרות עליו.........

שביל הנעלים

קש שתיה ענקי בים.....

המסלול היה ב- 2 ק"מ  והיה מלא מיצגים נוספים , והמון אנשים. הלכנו וחזרנו בו.

לפנות ערב הזמנו מקום לטיפוס על גשר סידני. תזכרו את החץ האדום. הוא מצביע על דגלים שבראש הגשר.

בתהליך של כ40 דקות עברנו ממעמד של קבוצת אנשים רגילים לקבוצת אנשי "משימה בלתי אפשרית"

הלבישו אותנו סרבלים אפור/כחול, בדקו שהורדנו שעונים, חגורות, מצלמות ( עברנו במגלה מתכות!!!!@)

שמו עלינו רתמה, מכשיר קשר ואזניות, שקית עם מעיל. הכל מתוקתק וחשבו על כל דבר. . למשל  הרתמה - צריך ללבוש ואז למתוח שיתאים - אז תלו את הרתמה על מתקן ופשוט צריך להשען אחורה ולמתוח.

לכל מה שקבלנו היה מקום מסודר ברתמה והכל קשור ומאובטח.

עוד הסברים על צורת החיבור לכבל , וקצת תרגול , יצאנו לדרך. כל הדרך מחוברים לכבל בתופסן מיוחד שאי אפשר לנתק באמצע. , הולכים אחד אחרי השני. . מתחילים בהליכה ישרה על בסיס הגשר משמאל עד אחרי מגדל הבטון.

כאן מתחיל הטיפוס בכמה סולמות תלולים התלויים מעל " כלום" לכיוון תחילת הקשת העליונה. בעיגולים קבוצת אנשים הנמצאים כבר על הקשת בירידה מהשיא. עולים בקשת אחת עד לדגלים שבראש הגשר , עוברים לצד השני, ויורדים בקשת המקבילה. העליה והירידה, עם הפסקות , כ- 3 שעות.

אבל הנוף .... עלינו בשעת בינערביים.  הגענו למעלה כשהשמש כבר שקעה( את השקיעה ראינו בערך המרכז העליה בקשת) והאורות של העיר התחילו לנצנץ.  ומקומות שראינו באור , התחלנו לראות בחושך.

היו קטעים שאיציק ומני הגדירו כ- " משקשקי ביצים"...

והנה 4  האסטרונאוטים המהוללים בראש הגשר.

 המכשיר המוזר על הצואר הוא לא מנשם...  זה פשוט פנס .... ולאחר השקיעה , לבושים במעילים ( שנשארו מחוברים לחגורה בתפירה !!) היתה רוח והיה "קריר"

זו היתה חוויה מדהימה.

ביום שבת טיילנו בסביבות המפרץ יצאנו לשייט לראות לויתנים .

ראינו כמה ממרחק - אסור לספינות לגשת קרוב אליהם - קצת מזרקת מים  וגוף ארוך חוצה את המים.

אפילו זנב אחד מעניין לא זכינו לראות. ( וגם אין תמונות... - כל המעוניין נא לפנות לנשיונל גאוגרפיק...)

ישבנו בטיילת על יד האופרה וגם השחפים הצטרפו.   תזמורת וזמרים מנגנים ברקע ומאות אנשים יושבים לאורך הטיילת ושותים ,אוכלים - וכולם לבושים מחלצות שבת.

ובערב נסענו לדארלינג הרבור-כמו כל המפרצים שהיו פעם מזחי עבודה ,הפכו לאזורי בילוי.

מרינה במרכז ומסביב הכל מלא מסעדות , מועדונים, ומאות אנשים. הכל מלא עד אפס מקום.

ערב קודם אכלנו פיצה במרכז העיר , ופתאום פנה אלינו המלצר בעברית. מפה לשם התברר כי הוריו מישראל והם  גרים שם מאז היה קטן, וכי אחיו התאום אחראי על האירוח במסעדת מאכלי ים בנמל.

ובאמת מצאנו אותו ומסרנו לו "דרישת שלום מאחיו" בעברית כמובן. והבחור סידר לנו שולחן. .המסעדה גדולה , ומהזה עמוסה.

ועל זה חגגנו- מגוון פירות ים  מדהימים.

זהו

הגיעה הזמן לישון.

להתראות לכולכם, ואולי תשאירו איזה סימן שהייתם כאן ?