המשכנו לבנקוק. נחתנו אחרי חצות .

קמים בבוקר ויוצאים . ומתחיל ההלם. מכל צד מתנפליפ עלינו  " רוצים לנסוע? " וכמעט מושכים אותנו לרכב שלהם.

בחוץ חמים. מאחר ולא היו תוכניות מיוחדות נסענו ברכבת למרכז קניות לראות את הסחורה.

וכאן מגלים את המאפיין הראשון של העיר - צפופה ופקוקה  ומעל - על גשרי בטון מסיביים- בגובה קומה 3 בערך, נוסעות בעיר רכבות עיליות.

אחר כך גילינו כי יש גם כבישים כאלה.

יצאנו ממרכז הקניות ( ללא קניות...) ולקחנו תוק-תוק לארמון המלך. כלי רועש , אבל מה ? נחמד לנסיעה חד פעמית.

לנהגים יש מנהג להביא אותך בדרך לכל מיני חנויות תכשיטים,ששם הם מקבלים תלוש לדלק על כל אחד שהם מביאים.

אחרי החנות הראשונה הבנו את הפרינציפ .... והודענו לו , שזה מספיק... בנעור כתפיים המשיך לנסוע לארמון.

והארמון ? מפואר , מוזהב ומרשים בהחלט. רק במבט מקרוב אפשר להעריך את כמות העבודה שהושקעה כאן.

הכל מוזהב, פסיפסים של אבנים, זכוכית וצבע.

והשומרים על הכניסות.... ( אם איציק היה עומד לידם הוא היה מגיע להם לגובה הברך ...)

את אלה אהבתי

ואפילו עזרתי להם....

הפאר וההדר בפנים עולים אפילו על אלה שבחוץ.

ביקרנו גם את   Wat Indrawiharn בודהה בגובה 32 מטר

גם שמוליק נמצא כאן. איזה כיף..... חיכינו  יתפנה אלינו, והמשכנו ביחד לבילוי של סוף השבוע. שמוליק הודיע כי סידר מלון בפטייה, אז אחר הצהריים לקחנו מונית ונסענו. התברר כי גם בדרך משדה התעופה נסענו על הכביש המהיר שהוא גשר.( את העיר חוצה מקצה לקצה  כביש שהוא גשר ואורכו מעל 50 ק"מ.... ) ובאמת התפלאתי שראיתי חלונות בגובה המונית שנסענו   בלילה . כמות הגשרים והמחלפים היא עצומה.

כשיצאנו מהעיר הכביש רחב , במרכזו הפרדה ואין כמעט צמתים. אז תשאלו - איך פונים?

כל כמה ק"מ יש מחלף קטן - גשר מעל הכביש לסיבוב פרסה ...    לאורך הכביש , בצדדים,חנויות  ושווקים  וגשרים להולכי רגל .

אבל כל זה מחוץ לעיר, בערים עצמם צפוף,פקוק ודי מסריח...

בערב סיבוב בפטייה.  "שוק הבשר" הוא לשון המעטה למה שקורה כאן. אחרי כמה "דוגמאות" חזרתי למלון ונתתי לבחורים להנות לבד...

 באותו ערב נתקלנו במשהו שהזכיר לנו נשכחות.  נתקלנו במוכר גלידה תורכי. לא היה לידו איש.וכשהלכנו ממנו כ 30 איש היו מסביב..

יש לי גלידה הכי טובה....

נזכרנו באחת ההפלגות,  במוכר גלידה מבודרום (תורכיה) שלהטט עם המוט שלו והצחיק את כל הסובבים. תראו בסרט את חלק קטן מההצגה שלו . אני זוכרת שרחלי , שהיתה אז בת 4-5 , פרצה בבכי כשהמוכר מסר לה את הגלידה והיא נשארה רק עם הגביע ביד....   את הסרטון ראו בקישורי הוידאו ברשימות משמאל

זהו בינתיים , יש עוד קצת...