זמן רב עבר.

מפעם לפעם נכנסת, קצת מדפדפת, מרפרפת בין הבלוגים.

חסרת סבלנות,

הרגשה מנותקת, לא שייכת.

עוד יום עובר,

כאן להכין שיעור, שם לבדוק עבודות,

לכתוב מבחן , לבדוק , ולהמשיך הלאה,

עוד יום עובר

הכל כל כך מובנה, ידוע, מסודר.

לקום, להכין, לעבוד, לישון.

מרגישה לבד.

שום דבר לא מרגש.

שום דבר לא נכנס.

מחר בני בן 17 . הכנתי עוגה , לבית הספר.

ואני ריקה

לא מבינה למה.

זו כבר מתכונת משנים .

אז אולי אני זו שלא יודעת איך אחרת ?

בעצם זה ברור.

תמיד בצד, אותי לא מחפשים.

אותי לא מבקשים.

וזה מזין עצמו במעגל , לא להדחף.. כי בעצם אף אחד לא מחפש אותך,

ןאלה החיים.