ברצוני לשתף אתכם במה שכתבו הנכדים על סבא . והנכד הבכור - כבר בין 24 , קרא בהלויה. ( 3 ימים אחר ההלויה נולדה הנינה השניה.. )

אנחנו רוצים לומר כמה דברים על סבא בשם הנכדים והנינה:

כשאדם נפטר, תמיד מדברים ומספרים עליו דברים טובים, נזכרים ברגעים היפים, בסיטואציות או באמירות שתמיד מזכירות אותו.המיוחד במקרה של סבא הוא, שלא היינו צריכים לחכות שאירוע כזה יקרה בכדי לשמוע סיפורים כאלו.  בתור ילדים תמיד היינו מקבלים מתנות מאד מיוחדות, כל שבת כשהיינו מגיעים לבקר תמיד היו "נשיקות" מוכנות ומחכות לנו בקופסא שבמסדרון - בהתחלה עוד התביישנו ללכת ולקחת עד שקיבלנו אישור ובאיזה שהוא שלב כבר היינו הולכים ולוקחים לבד ובאים לפורר את ה"נשיקות" על השטיח בסלון – שבסוף עוד אהבנו לאסוף עם השואב הידני.

תמיד הייתה את ההתרגשות של "ללכת לעשות שישבת" אצל סבא וסבתא. סבא היה מקפיד על הקידוש המיוחד עם כל הסלסולים והשירים, אנחנו תמיד היינו מתביישים להצטרף לשירה אבל אני מקווה שהוא יודע שהמנגינות עדיין זכורות ומתנגנות בראש של כולנו.

בוקר שבת היה בכלל אטרקציה, לפתוח את הבוקר בהתעמלות!! אני זוכר איך תמיד הייתי מופתע איך הוא בגילו עושה תרגילים עם יותר כוח וגמישות ממני.

אחר-כך היינו מתארגנים לים: לסבא היה את הסידור המיוחד של 2 הכיסאות עם השמשייה והתיק בצד.

בים זה כבר סיפור אחר: לסבא היה את המקום הקבוע – כמובן לא קרוב לקו המים כי שם כולם בבלגאן ולחץ, הייתה לו את החפירה העמוקה לשמשייה עד שהיא הייתה תקועה טוב ויציב בזוית של השמש.

אנחנו היינו מסתובבים במים קצת והוא היה הולך לשחק כדורעף עם החבר'ה הקבועים. אח"כ נכנס אתנו למים ומלמד אותנו לא לפחד מהגלים ובסוף עוד קונה לנו גלידה בקומה שנייה ב"אתרים" בשולחן הפינתי ליד הנוף, ולא שוכח להזכיר לנו שהוא שילם על כל הכיסא אז שנשב כמו שצריך.

ואז היינו חוזרים הביתה, מקלחת ומתמוטטים על הספה.

לכל אחד יש קטעי זיכרון, מן תמונות, פלשים מהעבר. אני בטוח שלכולנו יש עכשיו המון כאלו ובגלל זה אנחנו כאן.

אי אפשר לסכם תקופת חיים של אדם, בטח לא כמו סבא שהיה מאד פעיל, בקטע אחד, אבל כשכתבנו את זה לא יכולנו שלא להיזכר: בתחרויות הריצה והאתלטיקה באצטדיון של סבא.  לשכב על הדש-בורד של החלון האחורי באוטו הגדול השחור ולעשות פרצופים לנהגים  –וכמובן גם להירדם שם. הים של סבא. משחקי הכדורגל בימי שישי בפארק הירקון עם קבוצה של שחקנים שהיו יכולים להיות הילדים שלו ועוד הוא תמיד היה זה ששומר בבגז' את השערים והכדור. לשמוע את חוות דעתו על השחקנים והמאמנים בשידורי הכדורגל של שבת בערב יחד עם הסברים וסיפורים ועוד כמה מילים באידיש או גרמנית – אני אף פעם לא התעניינתי בכדורגל אבל תמיד התעניינתי במה שיש לו להגיד עליו. ערבי שבת בטיולים בתל-אביב בדיזנגוף או גן-העיר שכמובן כללו גלידה.

אין ספור פעמים ששמענו את הסיפורים על איך שהוא בא לבקר את סבתא בכיכר מגן-דוד. והיה שחקן כדורגל באיזה 100 קבוצות. ועל הטיולים שהיה עושה לתיירים בארץ, התחנה של סבא. עבודה בזפת. היה שליח על אופניים ולקח הודעות לפתח-תקווה הרחוקה. הטיולים עם אוטו מלא ילדים ל"סחנה" –עליית החמור. הסיפור על לחיצת היד המפורסמת- ואיזו גאווה הייתה כשכתבו עליו בעיתון.

ואל לנו לשכוח את סבתא שתמיד דאגה שכל פרטי הסיפור יהיו נכונים ובעברית צחה.

בטוח שלא הכנסנו עוד המון סיפורים ופרטים, ושלכולם יש זיכרונות רבים וחמים ממך. שהשפעת על חיי כולנו ובכך כבשת מקום בלבנו ובזיכרוננו.

תמיד נזכור אותך מלא שימחת חיים, מחייך, גונב פרוסת עוגה בחיוך ממזרי, רץ רוקד ומשתולל עם הילדים.

 ומה לעשות ..... בני-אדם הם מוזרים- אנחנו מבינים כמה היה לנו טוב רק כשזה חסר.....

אוהבים וזוכרים

רחלי, אלון, יובל, עומר, רוני, נטע וליאור.