אחרי השמינית , בחופש הגדול החלטתי לעבוד ולקנות עדשות מגע.

אני עם משקפיים מכיתה ד .

קיטנות של עירית ת"א לילדי הספר - ילדים מאיזור בית שאן. (1969 - האיזור שם לא שקט)

והמזל שלי כרגיל נאחס -  במחזור השני נדבקתי מאחד הילדים בקבוצה שלי בחזרת.

אבי בא לקחת אותי - נראתי כמו מתאגרף - צואר נפוח משני הצדדים.

התחשבו בי, קבלתי תשלום מלא,

קניתי עדשות - הייתי בין הראשונים בארץ עם עדשות רכות ( אצל וודק בבן יהודה)

איזה כיף, העולם נראה כל כך טוב.

הגעתי לווינגייט. חלום חיי.

השנה הראשונה . כמו שאני אהבתי, פעילויות ללא הפסקה.

הרבה אנשים ידועים משטחי ספורט שונים .

המורים - חלקם מפורסמים וחלקם לא .

מאחר וברקע שלי היו אימוני אתלטיקה, וכדורסל , כל הענפים האלו היו קלים לי.

התעמלות, אתלטיקה, כדורסל, כדורעף, שחיה, ועוד ועוד..

ובינהם שיעורים עיוניים על גוף האדם אנטומיה ופיזיולוגיה, מאמץ, פדגוגיה ,פסיכולוגיה, תורת הספורט.

המורה לכדור עף הכניס אותי לשחק בהפועל ראשון לציון בליגה. כך שגם קבלתי מלגה ללימודים .

התחלתי להתאמן באתלטיקה אצל עמיצור שפירא .. ( עם אסתר שחמורוב)

התחלתי להתאמן בגודו.. ( חשוב  לזכור ... להמשך)

אבל את הטראומה של חיי קבלתי בשעורי התעמלות קרקע ומכשירים עם אגנס קלטי.

היא היתה אישה מבוגרת שהיתה בזמנו אלופה אולימפית.

ופתאום - צריך בגד ריקוד , נעלים מתאימות, ו...

תנועות מעולם הבלט. לא ידעתי מה עושים עם הידיים , תנוחת האצבעות.

נראתי כמו פיל בחנות חרסינה. ( והרגשתי כמו שק.. )

אלוהים , לאן נפלתי ???

לאגנס היו כמה משפטי מפתח :

   " נסעת לנתניה ופנית שמאלה מוקדם מדי ? "

   " מה  המזוודה הזו עושה כאן ? "  ( הכוונה לישבן... )

   " כאן הכל בעדינות .. "

 אבל לפחות היא היתה הוגנת . למי שהגיעה ללא רקע קודם היתה סלחנית . ( ואלי כמובן ..)

ואז הגיע תור המכשירים.

קורה - 10 ס"מ רוחב . ללכת , זה קצת שיווי משקל - אפשר.

אבל צריך גם לקפוץ, להסתובב, לרקוד , עמידת ידיים, גלגל, פליק פלק, שפגט , גשר  ועוד כמה המצאות זדוניות שתפקידן להפיל אותך על המזרון המחכה למטה.

כל עוד התרגול היה על קורה כמעט בגובה אפס - התחלתי להצליח לבצע כמה תרגילים בסיסיים, אך בגובה הרגיל - כמעל מטר - הרבה כתמים כחולים צברתי אז.

התרגול הבלתי פוסק הוכיח את עצמו . הצלחתי לעשות גשר, שפגט ( בקושי) ועוד כמה להטוטים - בלי ליפול.

מקבילים מדורגים - זה מיועד לקופים.....  לעבור מהבד העליון לתחתון ולהיפך ... כמו ביער לקפץ בין הענפים.  זה היה אחד הדברים היחידים שממש שנאתי.

תמיד פזלתי לאזור הבנים. המכשירים שלהם התאימו לי יותר - הטבעות והסוס. מכשירים הדורשים יותר כוח , ופחות בלט וגמישות.

הלימודים היו בכיף , ובפעם הראשונה בחיי התעודה היתה טובה לכל אורכה והציונים בשמים.

 אמא שלי אמרה לי כי את כל השערות הלבנות שלה קבלה ממני בתקופת התיכון - ורק עכשו אני מביאה לה קצת נחת .

המפגשים בהפסקות בבית הקפה ליד הבסיס הצבאי, התחרויות שעשינו אחד נגד השני בכל מיני נושאים שטותיים- פעם עשינו תחרות כפיפות בטן . בסוף נשארנו 2 - בחור אחד ואני. עברנו את המאתיים.

ובמשך שבוע - אסור היה להצחיק אותנו...

הפעילות האינטנסיבית גרמה גם לשינוי גופני - הגוף התעצב, וסוף סוף קבלתי גוף יפה.

4 ימי כיף - הטיול לגולן,   צעדת שלושת הימים, צליחת הכנרת .

בקיצור - שנה מלאה לימודים ,אימונים ,תחרויות , חבר ראשון ( לא מווינגייט)  וכיף .

לילה טוב לכם,

תודה שהתענינתם בחיי.