ווינגייט, שנה שניה.

יש לבחור מגמת התמחות.

יש לגיל הרך – שיהיו לי ילדים , עכשו לא מעוניינת.

יש לחינוך מיוחד – ממש לא בשבילי ( וזה צחוק הגורל – צחוק עצוב !!)

ויש – חינוך ימי – בדיוק בשבילי.

חתירה, ( ידי פועלת כאלה לא היו לי מימי.  היבלות..... ,

כמו בסרטים שמראים את ספינות העבדים הרומאיות עם המשוטים הגדולים.

חרשנו את הים .

מפרשיות – איזה כיף. למרות שאני הייתי הרבה בים , הייתי על החוף, או שחיה.

הפלגה זה כבר משהו אחר , וממכר.  ככה הגעתי לים – מעליו.

הלימודים כרגיל- מספקים , ושלל הפעילויות עושות כיף לנשמה.

זה כמו התמכרות – האדרנלין  זורם במרץ, הכושר בשמים , וכל דבר נראה קל.

האימונים המפרכים עם עמיצור שפירא באתלטיקה,  אימוני הכדורעף, ולסיום גם הגודו.

אגנס קלטי  - בתרגיל הסיום נתנה לי  85 ...  אני ??. בהתעמלות קרקע ומכשירים ?

כן, פשוט לא להאמין.   " זה מגיעה לך" אמרה " לא האמנתי שתצליחי"

אימוני הגודו,  היינו מעט , ואני הבחורה היחידה.

אחרינו עלו על המזרון  חניכים של קורס מאמנים בגודו.

 אחד מהם התחיל להגיע מוקדם יותר והצטרף אלינו לאימון.

ששואלים אותי איך פגשת את העזר שכנגד ?    תשובתי קלה מאד

      "על המזרון  -    בריתוק של 30 שניות   " ......

וכמובן המשפט דורש הסבר (מזרון = טאטמי ). ...  אבל זכינו באיפון !!!.

(ממש כוחות שווים – הוא חגורה שחורה ואני הייתי אז לבנה)

לאחר זמן סיפרו לי החברה מהקורס שאמרו לו כי כדאי לו להגיע מוקדם ,

כי יש בחורה נחמדה...

הוא הגיע... ונשאר....והמשיך להגיע....

 כך קבלתי  טרמפ חזרה לת"א.      ( לפחות פעם בשבוע. )

ומאז אנחנו יחד -  1970 .

לקראת סוף השנה תוכננה הפלגה לקפריסין.

היום – במבט לאחור, זה נראה ממש משוגע.

 חיפשתי תמונה של המפרשיות שבהן חתרנו והפלגנו , אך מצאתי רק תמונה זו.

סירה זו מכונה לוויתנית.  6 ספסלים, שני תרנים . גובה מעל פני המים – 20 ס"מ.

הוספתי את המשולשים הלבנים להדמות מפרשים. .

ועכשו – הפעילו את הדמיון – סירה כזו, 10 חברה ,מצפן,  3 מפרשים ....

יצאנו מנמל חיפה.  לכיוון פמגוסטה בקפריסין.

דוד שלי למד אז בטכניון. וגר על הכרמל .  כשחזרנו  מההפלגה שאל אותי אם יצאנו אחה"צ  .

כן, עניתי, איך אתה יודע ?

טוב , ענה לי, ישבתי עם כוס קפה וראיתי יוצאות מהנמל :

 קליפת אגוז ( הספינה המלווה )

ו 3 קליפות בוטנים  עם סמרטוט לבן.....

ההפלגה עברה כמו לפי הזמנה – רוח דרומית מערבית   בדרך לשם,  ורוח צפונית מערבית בדרך חזרה.

משמרות על ההגה, אוכל,  שירותים מאחורי המפרש הקדמי  (  מתחת לרוח כמובן... )

משמרת לילה,  אני, ההגה ( ידית  עץ ארוכה) המצפן, השמים זרועים כוכבים.....

ופתאום אני מקבלת התקף לב קטן ....

כמה גושים שחורים קופצים  לידי....

הצעקה שלי העירה את כולם ...

כמה דולפינים  ליוו אותנו . איזה יופי.

גם בחושך רואים את החיוך שלהם.

 31 שעות .... הגענו לפמגוסטה.

( זה בתקופה לפני מלחמת האזרחים בקפריסין ולפני החלוקה של האי . )

ומה עשינו שם,  בקרוב.

הרימו עוגן, צאו לדרך  חברים

ושיהיה לכם ים יפה....