לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


מחשבות,החלטות , חרטות וכל מה שבינהם. דברים שהיו,מה שעכשו ומה יהיה בעתיד. על בת בכורה (שהיא כבר אמא) על בן מיוחד - שלעולם ישאר ילד ברוחו , ועלי -אמא, סבתא ואישה עובדת .

כינוי:  דיתי

בת: 74

ICQ: 7554930 



תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2004

מצב רוח מוזר...


ביום שישי הזמינו אותי להופעה של  DE LA GUARDA בסינרמה.

המופע הוא שילוב של מוזיקה, אורות,תיפוף, וחבורת מעופפים.

האנשים קשורים ברתמות לחבלים מהתקרה ומבצעים תרגילי  "תעופה" וריצה באוויר.

ישנם קטעים מאד מהנים .

 הם עוברים מצד אחד לשני במהירות,

מהלכים על קירות,

 אורות מהבהבים, זרקורים מסתובבים,

מוזיקה החודרת לעצמות,

תיפוף שאינו משאיר רגל אדישה,

מים , עשן, בלונים

ואשליות.

וכל זאת  בעמידה - כמעט שעה וחצי.

 

מופע נחמד אך לא  "הפיל  אותי לקרשים" .

 





חיכיתי לשבת יפה .

שבת אינה יום מנוחה בשבילי. מאחר ובני מבקש תשומת לב ופעילות.

בד"כ, אין בעיות,  משחקים מטיילים, ביקור אצל הסבתא .... והגיע הערב .

אך היום היה קשה במיוחד.

ובערב העצבים היו מרוטים לחלוטין.

הבוקר התחיל כרגיל , אך בהמשך מפלס ההיפראקטיביות שלו וחוסר הסבלנות שלו עלה .

התעקש על כל דבר, לא היה מוכן לוותר ,

על כל דבר נשכב צועק על הרצפה ( שזה אחד מהדברים הכי שנואים עלי )

כשהיה עם אבא, רצה אמא,

כשהיה עם אמא , רצה את אחותו,

כשהיה עם אחותו, רצה את ...

ואף אחד לא הצליח להתמיד איתו יותר מכמה דקות.

לכולם הציק, עלה על העצבים.

משום מה לא הצלחנו להרגיע אותו. שום דבר ממה שאמרנו או עשינו לא עזר.

( גם לא התרופות שהוא מקבל )

ואני ? - 

 מסבירה לו,

 כועסת עליו,

מוכיחה אותו,

צועקת עליו,

מענישה אותו,

ובלב ?  - בוכה.

 עליו.

על עצמי.

למה כעסתי ? הוא הרי לא מבין

למה התעצבנתי ? הוא לא מסוגל לשלוט בעצמו.

הוא ישן.  לבי יוצא אליו.  אהובי הקטן.

 

ועד עכשו אני כועסת על עצמי על הכעס שלי , על חוסרהסבלנות, על הצעקות .

"לא לצעוק עלי " הוא אומר לי , וחוזר ועושה את מה שגרם לצעקות .

כמה פעמים היום  ברחתי לחדר לבד, צעקתי צעקה ללא קול, קצת דמעות וחזרתי.

ועכשו , הבית שקט, אך אני מרגישה כאילו  אני בפול גז - אבל בניוטרל.

 

אני קוראת מה שכתבתי.  חלק מהמשפטים נראה לי  יובנו בצורה שונה.

אבל לא אמחוק אותם.  לא יודעת אם אוכל להביע את הרגשתי במילים אחרות.

היום היו לי רגעים שרציתי לזרוק הכל ולהסתלק,

 לא להיות מעורבת,

לא להיות אחראית,

רציתי להרגיש חופשית- לשבת עם כוס קפה בשלווה , ולא להיות כל הזמן בהיכון.

זו היתה ההרגשה - כאצן על קו הזינוק. מוכן ליריה.(להתפרצות הבאה) לצאת למירוץ. ( להפריד, להרגיע, לכעוס.. ).   אבל כל הזמן בהיכון.

 

ועדיין לא מצליחה להרגע לגמרה.

לא נראה לי כי אלך לישון בקרוב .

 

אבל מחר מתחיל שבוע חדש -  הוא בטח יהיה טוב יותר !!!

הוא מוכרח !!!!!

 

  

 

 

 

נכתב על ידי דיתי , 17/1/2004 22:44   בקטגוריות חינוך מיוחד  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



8,744
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדיתי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דיתי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)