ביום שישי האחרון - בשיא הסערה הלכתי לראות את הים.

הגלים - מדהימים. גבוהים, רוגזים, גועשים , מתנפלים על החוף כאחוזי טירוף,מתנפצים על שוברי הגלים כאילו רצו לפרקם, להרסם.

והרוח המעיפה רסיסי מים , מכה בפנים ללא רחם.

נזכרתי בימים שבהם , במזג אוויר כזה, הייתי רצה למרינה. צריך לשמור על הסירה, לשחרר חבלים, לחזק חבלים, לשמור מפני נזק ( לא תמיד הצליח).

אבל בעיקר נזכרתי בהפלגה אחת , מדמה לי ב1974 . הפלגנו על ספינת אימון של המרכז הימי לים האגאי. (הספינה היא ספינת דיג לשעבר, אולם שינה ל- 20 איש- בקומות ,  ומשטח גדול בירכתיים.

קפריסין, החוף הטורקי, האיים היווניים קוס, קלימנוס, פטמוס, לרוס, סנטוריני.

עלינו לטייל בכל מקום. בסנטוריני עולים במדרגות מהמעגן עד לראש ההר , שם נמצאת העיר.  יום שישי. אני בתורנות מטבח.

ירדנו (התורנים) מוקדם מכולם להכין ארוחת ערב חגיגית. בערב יצאנו לכיוון כרתים. ים פלטה , חלק , ואנו יושבים ליד השולחנות אוכלים, שותים, ונהנים. אחרי יומיים טיול באי, התכוננו לדרך חזרה - רודוס,קפריסין, חיפה.

אבל נפטון לא אהב את הרעיון.  או אולי מישהו שרק....

הסערה התחילה. נשארנו בכרתים יום  נוסף. הפוגה קלה- ואנו טסים ברוח גבית לרודוס. נשארים שם יומיים במקום  יום.

(לספור - יש כבר איחור של יומיים). התחזית - הפוגה של 12 שעות והכל חוזר.

חצות - מרימים עוגן  ואיתו עוד כ-5 עוגנים של יכטות אחרות . (צפוף בנמל הקטן ) לוקח כמה שעות עד שיצאנו.

בדרך לקפריסין , רוח מאחורינו - קצת מהצד, כלומר תופסים גלים כל הזמן , גלים רק של 1-2 מטר , אבל כשהספינה תופסת גל , לא רצוי לגלוש איתו , הוא לא בכיוון...  הספינה מתנדנדת , וכדי לעמוד בגשר על יד ההגה צריך רגליים חזקות..

מפעם לפעם החרטום שוקע בין הגלים והירכתיים באוויר .כל הספינה רועדת , אי אפשר לשבת בחוץ, הכל רטוב .

מגיעים לקפריסין. ובהתאם למזלנו  -פסחא - הכל סגור. 

טוב, הבנתם כבר - זו חופשת פסח. בעוד יומיים נגמרת החופשה וצריך לחזור לעבודה - על הספינה 20 מורים של המרכז הימי.

יושבים על הרציף - והסערה רק מתחזקת.

עובר עוד יום .

התחזית - החלשות הסערה והפוגה קלה. מחליטים לצאת  .

שעה הראשונה, אנחנו עדיין מוסתרים ע"י האי מהגלים, אך אחר כך תפסנו את הגלים בכל עוצמתם. מכים בהתמדה באלכסון מאחורה בדופן ימין .

לקחנו כיוון לזכרון יעקב ( כדי להגיע לחיפה) , הספינה מתנדנדת כמו "נחום תקום" , הרוח חזקה, גלים גבוהים, ובנוסף  התחיל גשם..

ואז המכות אחת אחרי השניה -  אנטנת הקשר נשברה,  צלחת הרדאר נתקעת , וסככת ברזנט גדולה בירכתיים נתלשת ממקומה עם חלק מהצינורות שהחזיקו אותה.

הסיפון נשטף ללא הפסק ע"י הגלים ואי אפשר לגשת למקרר הגדול להוציא אוכל.   אבל מי יכול לבשל ?

נגשתי להכין קפה - כוסות ? הכל ישפך...

עומדת במטבח הקטנטן , נשענת על הארון עם הגב, רגל אחת ליד הכיור, רגל שניה ליד הכיריים, ומנסה להחזיק את הקומקום שלא יעוף.

ואז נפתחה אחת הדלתות וכמה בקבוקים ריקים התגלגלו ... זה הפתרון - נכין קפה בבקבוקים.

איך לתאר את הפוזה המוזרה שבה עמדתי כדי לשפוך מים חמים לבקבוק כשהכל מתנדנד , מתגלגל..

השעות עוברות, והים רק כועס יותר...

הגשם נחלש , ורואים מבעד לערפילים רכס הרים,   מתקדמים ... ובין שניים שהם ימאים ותיקים מתעורר ויכוח.

האחד טוען כי נסחפנו יותר מדי צפונה ואנו מול צור ולא חיפה. הגשם נפסק, רואים כבר ברור יותר ...

ומתברר כי הוא צדק, פנינו מיד דרומה ומול ראש הנקרה מגיעה מולנו ספינה של חיל הים.

ברמקול קוראים לנו ( אין קשר.. )  "מה קרה לכם, כבר שעות קוראים לכם... "

ערב, נכנסנו לנמל חיפה.

יורדים  לקשור את הספינה לרציף. הכל מתנדנד....הידיים רטובות, החבלים רטובים ,

ומתחת לסככות יושבים כמה סוורים של הנמל סביב פח בוער .

   " מידל'ה , מאיפה צצתם? כבר יומיים אף ספינה לא יוצאת או נכנסת  "

מנהל בית הספר מחכה לנו על הרציף . דאג . הודענו לו שיצאנו מקפריסין אך לאחר כמה שעות נתק הקשר.

עייפים, רטובים, רעבים...

אבל זו היתה חוויה שלא תשכח.