יום הולדת 18 .

עבר לו כך, ללא כל התרגשות .

רוני שלי, בן 18 .

בוגר... אבל רק לפי התאריך.

ילד שלי, תמיד תשאר כזה .

את זה כל אמא אומרת. אבל אתה באמת תשאר תמיד ילד .

בנפשך.

ברוחך .

אז, ביום הולדת 16 כתבתי. וכמו אז , האבן הכבדה הזו בלב , משכה אותי מטה .

 דבר לא השתנה.

לפעמים אני עיפה.

לצעוק

לקלל

לכעוס

להתריס

אבל למי? על מי ?

18 שנים

ומה צופה לך העתיד ?

אין ברירה, צריך להתחיל להשלים עם הבלתי נמנע.

"עוף גוזל חתוך את השמים... "

ולעוף אינך יכול

"עוף לאן שבא לך "

אותך צריך להוביל, עליך להגן

כל הילדים עוזבים את הקן - לעצמאות ,לחיים

אתה תעזוב את הקן , אבל לא לעצמאות.

אתה כבר גבוה ממני. וחזק.

ילד יפה שלי.

עדיין לא

יש לנו עוד שנתיים ביחד.

ילד אהוב שלי.

רוני.