השעה 5 .

החזרתי את הנכדה הגדולה מהגן, שיחקתי קצת עם הקטנטנה חזרתי הביתה להכין אוכל.

בני חוזר עוד מעט מבית הספר.

היום היה לי מוזר. כל הזמן מחשבות עליו.

אין סיבה מיוחדת, אין כל טריגר למה.

אולי העננים השחורים שהקדירו את פני השמים השפיעו עלי.

מן אבן המונחת על הלב.

מכבידה,

לוחצת ,

מעיקה,

מה יהיה איתו ?

הוא כבר בן 16 ,  קבלנו השבוע הודעה ממשרד הפנים  שהוא יכול לקבל תעודת זהות.

בטח   נקבל  גם צו גיוס. הרי הקשר בין הרשויות שואף לאפס.

לעזאזל עם הכול.

צריך לרדת לקבל אותו , ההסעה מגיעה ...

מחר יהיה טוב יותר,