קשה .

אני אפילו לא יודעת איך לתאר את מה שקורה.

ניסיתי לכתוב כמה פעמים ,אך מחקתי.

כי בקריאה חוזרת  זה נראה נורא.

אין לי את המילים לתאר את המצב ,

אני מרגישה אותו,

אני חשה אותו,

ואני פשוט מיואשת .

החודש האחרון של בני ,

ההתדרדרות החריפה בהתנהגותו,

חוסר היכולת  להגיע אליו.

ההתפרצויות , האלימות ..

היכן נעלם הילד החייכן ? העליז ?

זה שאהב חיבוק , נשיקה ?

נכון תמיד היה חסר סבלנות , קצר קשב,

אבל ידע לשבת , לעסוק בפעילויות שלו.

תמיד עם השגחה, לידו, ואיתו.

אהב שמגיעים אורחים,

אהב את המורה והמדריכים בבית הספר.

עדיין אוהב ללכת , אבל לא מסוגל לשבת,

מתפרץ בהתקפי קריזה פתאומיים, עם בעיטות ומכות,

ללא חשבון מי עומד מולו.

וכולנו כבר כואבים ודואבים.

המורה שלו, המכירה אותו כבר 4 שנים, אמרה לי כי השינוי בהתנהגות אינו נובע רק מהמעבר לבית הספר החדש.

תרופת ההרגעה לא עוזרת.

ב 3 שבועות הראשונים חשבנו כי זו הסיבה. אבל זה הגיע גם לבית .

אתמול הגיעו הבת והנכדות.

תמיד שמרנו על הפרדת כוחות קלה  , אבל אתמול שום דבר לא עזר.

 ההתפרצויות המשיכו גם אחרי שהלכו.

בערב, מאוחר , הוא נרדם על הספה , אנחנו מותשים.

הרופא המטפל שלו  חוזר מחו"ל אחרי החופש.

ובינתיים ?

הרבה נסיונות עשינו איתו להרגעה.

בגיל 6 התחלנו בריטלין  שנתן יום עסל יום בסל.

ביום טוב הוא עזר , וביום רע – הפך אותו לזומבי. הפסקנו אחרי כמה חודשים .

טיפול הומאופטי , שלא כל כך עזר.

אח"כ כמה שנים של טיפול בדיקור שחולל פלאים.

אבל בגיל 13 כשזמן   הדיקור התארך , אי אפשר היה להמשיך להחזיק אותו.

טיפול אצל מרפא סיני, שהביא לרגיעה קלה וזמנית.

ומאז, רוב הזמן ניתן היה לעבוד איתו, ולא היו בעיות מיוחדות.

כיום גם ריטלין לא עובד יותר.

בבית ספר , המנהלת רמזה כי  אי אפשר להמשיך כך ו....

( לא אמרה במפורש , אבל ניתן היה להבין למה כוונתה)

בינתיים – מחכים.

ביום שני , אנסה להגיע לרופא.  SOS . מקווה שיבין.

אם לא , נחפש משהו אחר .

  מחר יהיה טוב יותר ?    לא יודעת, לא מצליחה עכשו לראות את זה.

זה רק נהיה גרוע יותר .